השנה היא 2118 ואנשי הזאב עלו לשלטון בכל מדינות העולם. הם יצאו מהמחתרת לעולם האמיתי והמלך שלהם הוא האלפא איידן מונטגמרי השלישי, הוא חסר רחמים, קשוח, והלב שלו התקשה אחרי כל כך הרבה שנים שלא מצא את הנפש התאומה שלו...
רוזלינה בל אדוארדס היא נערה בת 17 ת...
השבוע עובר במהירות ועדיין איידן ואני לא דיברנו על אותו היום שבו הוא גילה לי מי הוא באמת עבורי ואני לא דוחפת לשם בכלל. השבוע מלא בישיבות על ההכתרה שלי כלונה, על החובות שלנו ובמיוחד שלי בתוך התפקיד. איידן תומך כסלע איתן, מוביל את הישיבות, עוצר אותן כשהוא רואה שאני מוצפת ובעיקר עוזר לי להתרגל לכל הרעיון. אני לאט, לאט מתחילה להתרגל לרעיון המלוכה, מבינה את האחריות שלי אל מול הממלכה ומבינה מה התשוקות שלי בנוגע לזה. אנחנו מדברים על נושאים שהלונה אחראית עליהם כמו הנשפים, אירועי קהילה, נוכחות במשפטים, חינוך ופוליטיקה קטנה. אני מוצאת את עצמי בעיקר נמשכת לנושא החינוך וההתעסקות עם הילדים הקטנים והרכים. בישיבות מציגים לי יוזמות של לונות עבר ואני בונה לעצמי בראש תוכניות משל עצמי, משרבטת במחברת הקטנה שלי כל מיני רעיונות שאני רוצה להכניס לילדים ודברים שאני רוצה לעשות לטובת הקהילה. בתור ילדה, עד גיל 10, הייתי בלב החברה, תמיד הולכת לכל אירועי החברה של הילדים, הירידים, ההופעות וימי העשרה. ההורים שלי תמיד תמכו בזה ואמרו שזה למען ההשכלה שלי, ואני לא התנגדתי, להפך, אהבתי את זה מכל ליבי. אני נזכרת בשיעורי הריקוד ובשמלות הקטנות שהיו לנו בהופעות הבלט וכמה אהבתי לרקוד, העיניים שלי בורקות שאחת נשות הקהילה מזכירה את זה גם וחיוך עולה על הפנים שלי שאני מהנהנת בהתלהבות.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
לקח לאקסבייר המון זמן לשכנע אותי לחזור לרקוד, כמעט שנה אחרי שהוא מצא אותי רק הסכמתי לצאת מהבית. המורה הישנה שלנו כבר לא לימדה באיזור, אז הוא לקח אותי למחוז הקרוב, לבית הספר לריקוד של ריקרדו מונטז, שם ביליתי את רוב הימים שלי. איידן מסתכל עליי בחיוך שהוא רואה שאני מתלהבת ממשהו בישיבה. זה מובן אחרי שישבתי בכל שאר הישיבות בהלם מוחלט, מבועתת מכך שאני צריכה להיות דמות חברתית ותווך בחברה. ״נשמע כמו רעיון מעולה אניטה״ -״כן אניטה, זה נשמע מצויין! אני זוכרת את השיעורים האלה מאז שהייתי ילדה. אני רק מתקשה להיזכר בשם של המורה, היא הייתה מדהימה...״ אני אומרת, כולם מרימים אליי מבט, מופתעים לשמוע את הקול שלי בישיבה. חיוכים עולים על הפנים של כולם והלב שלי מתרחב שאני מרגישה במקום, שמקבלים אותי. היד של איידן נחה על הירך שלי והוא נותן לה לחיצה קלה, מראה לי כמה הוא גאה בי. ״הו! היא הייתה מורה מדהימה, קראו לה גברת ארווין, השם שלה היה מלודי אם אני לא טועה״ אניטה אומרת ואני שולחת אליה חיוך שאני נזכרת גם. אני מהנהנת אליה ושואלת אותה אם היא עדיין מלמדת, היא אומרת לי שהיא עזבה את הלהקה לפני כמה שנים עם בעלה לטיול באירופה. מה שמסביר למה היא לא לימדה כבר שחזרתי. ״אם אני לא טועה לונה רוזלינה, גם את רקדנית לא?״ אני מסמיקה מיד כשאשת קהילה נוספת שואלת אותי, אני מזהה אותה מיד, זוהי לואיזה פרנקפורט, חברתה הטובה של אימי. אני זוכרת במעורפל שהבת שלה, פנלופי, רקדה איתי גם. ״רקדנית זו מילה גדולה, אבל כן, אני רוקדת״ המבט של איידן ישר פונה אליי, מופתע מהמידע החדש שהוא מקבל עליי. אני כמובן מאדימה יותר. ״אני חושבת שאת ממעיטה מערכך, שנה שעברה במופע המרכזי את היית אודט במופע היפיפייה הנרדמת שעלה במחוז הדרומי לא?״ אני מרכינה את ראשי, מתחילה לשחק בידיים שלי. היותי רקדנית נזנח מאז שהגעתי לארמון, לא דיברתי על זה בכלל עם איידן כי הרגשתי שעכשיו יש לי תפקיד אחר ואין לי זמן או מקום להמשיך בתשוקות האמיתיות שלי. ״כ-כן״ אני מגמגמת מעט, מתביישת מעט. ״היית מעולה לונה רוזלינה! אף אחד לא הצליח להסיר ממך את העיניים. למה שאת לא תלמדי את הילדים בלט?״ -״אני?״ העיניים שלי מיד פונות אל איידן לעזרה, החוסר ביטחון שלי והפחדים שלי מציפים אותי כמעט מיד ואני מרגישה שאני רק רוצה לצאת מפה. איידן מסתכל עליי, בוחן את פניי ומבין את הפניקה שאני נמצאת בה. הוא לוחץ את היד שלי. ״אם זה מה שרוזי תרצה לעשות אז זה מה שיהיה, נשאיר את ההחלטה הזו לישיבה הבאה לואיזה״ אני מצליחה לנשום קצת. מחייכת ללואיזה והיא מחזירה לי חיוך גם היא. ״אני חושב שנסיים להיום, מבחינת נקודות להמשך, טקס ההכתרה יתקיים ביום שישי בעוד כשבועיים, אני מבקש להוציא מברקים לכל הממלכה, אין שחרורים מהטקס ועל כולם להתייצב בשעה שתינקב, בדיוק באותו הנוהל שהיה בנשף שבו מצאתי את רוזלינה שלי.״ אני מסמיקה אפילו יותר, לא יודעת לאיזה צבע של אדום אני עוד יכולה להגיע. ״מבחינת החובות של הלונה, אני חושב שעברנו על כולם, אניטה, אני מבקש שתוציאי מסמך סיכום עם כל מה שדובר עד סוף הישיבה הנוכחית ותגישי אליי למשרד בעוד יומיים בבוקר. מדידות הכתרים, חליפות המלוכה והגלימות יתקיימו מחר בבוקר באולם הכתר, אני מבקש שתביאו את התופרת המוכשרת ביותר בממלכה עבור רוזי שלי ושאולם הכתר יהיה מאורגן למדידות, כל אנשי המעטפת הרלוונטיים מתבקשים להיות שם, דייטון, תהיה על זה בבקשה.״ דייטון מיד מהנהן וכותב את כל מה שהוא צריך. ״רייקר, בנוגע לארגון של טקס ההכתרה אנחנו נשב בהמשך השבוע אבל תתחיל לארגן את כל הדברים החל ממחר בבוקר.״ רייקר, הגאמא, מהנהן במהירות ורושם לעצמו גם הוא את כל המשימות שלו. ״חוץ מזה, כולכם משוחררים, עבודה טובה. דייטון ורייקר תישארו בבקשה״. כולם מתחילים לצאת, אני גם מתרוממת לצאת כי נוכחותי לא התבקשה על ידי איידן אבל הוא עוצר אותי בשנייה שאני מתרוממת מהכסא. ״לאן את חושבת שאת הולכת?״ -״ביקשת רק מדייטון ורייקר להישאר איידי״ הוא מגחך ומושך אותי אליי כך שאני יושבת על רגליו. ״את תמיד צריכה להיות לצידי״ אני מחייכת ונשענת עליו. הדלת נסגרת אחרי אחרון האנשים שיוצאים מהישיבה, כולם מתפזרים למשימות שלהם. ״היי לונה, היה לנו חשוב להציג את עצמינו בפנייך כמו שצריך״ דייטון מתחיל. אני מיד מרימה את פניי אליו בהפתעה, לא חשבתי שהמשך הישיבה יהיה לטובת היכרות מעמיקה בינינו. אני כמובן מסמיקה שוב. מה שגורם לשניהם לגחך.
