Alpha Aiden

Fourth

בזמן שאנחנו מחכים לאקסבייר רוזי ואני יושבים במשרד שלי בעוד אני מסיים לחתום על מסמכים ולענות על אימיילים בעוד היא ישובה עליי ומידי פעם מנסה להציץ במה שרשום ומיד חוטפת מבט ממני וחוזרת להתעסק עם הכפתורים שעל החולצה שלי.

"משעמם לי איידי..."

היא לוחשת ואני מחייך לנוכח הכינוי שהיא נתנה לי.

"איידי?"

אני שואל בהתגרות והיא מיד מסמיקה והראש שלה מתחפר בתוך החזה שלי. אני מגחך לפני שאני מרים אותה ואנחנו יוצאים מהמשרד, אני מהנהן לבטא שלי והוא מיד נועל אותו לפני שחוזר למשימות אחרות שלו. אני לוקח אותה לחדר קולנוע ומתיישב על הכורסא.

"ואוו..." אני שומע אותה ממלמלת לה שם בתוך החזה שלי שהיא עדיין מסרבת לעזוב.

"אני אעשה לך סיור בבית יותר מאוחר היום, שכחתי לעשות לך אחד אתמול שהגעת בהתחשב בנסיבות."

היא מיד מהנהנת ושהיא מבינה שזה רק היא ואני בחדר, היא מתרוממת ממני ומיד מתחילה לסרוק את החדר, היא מסתכלת על מסך, על פינת האוכל שמלאה במתוקים ומקרר מפוצץ באוכל, היא מסתכלת על הספות, ועל כל הדברים הקטנים שנמצאים בחדר.

כשהיא מסיימת היא מיד חוזרת למקום שלה – עליי כמובן – כמו שהיא שייכת. אני מדליק את המסך ובוחר לנו סרט נחמד, אני רואה שהיא שוקעת בסרט ומתעניינת ומידי פעם שואלת שאלות על הסרט עצמו, צוחקת לעצמה בשקט, מופתעת מהסצנות שבסרט ואני לא יכול שלא למצוא את הדבר מצחיק למדי כשהבעות הפנים שלה משתנות כל כמה שניות.

כשהסרט נגמר היא הייתה בשוק. "א-אבל ל-מה?" אני מפנה אליה את הראש שאני לא מבין את השאלה. "למה מה אהובה?"

-"למה הוא היה חייב לעזוב?"

והאמת שלא היה לי מושג מה לענות לה, כי כל הסרט לא התעסקתי בו כי רק התעסקתי בה ובכמה יפה היא נראתה.

"אני לא יודע אהובה, אבל אולי יש סרט המשך שנראה בפעם אחרת."

היא שילבה את הידיים שלה כמו ילדה קטנה והשפה התחתונה שלה יצאה החוצה. אני מניד בראשי כשהיא מתנהגת כמו ילדה קטנה.