Alpha Aiden

Sixth

רוזי ואני יושבים בגנים ביחד, השף של הטירה הכין לנו ארוחת בוקר והבטחתי לה שנהיה היום בחוץ בגלל שהיא התחננה אליי כמעט שבוע, ואיך אני יכול לומר לא לפרצוף הזה? אנחנו יושבים והיא מספרת לי סיפורים עלייה ועל אקסבייר שעזב בשבוע שעבר להרים עם הפלוגה שהקצתי לו. הוא מדווח לי כל יומיים אם יש התקדמויות, בינתיים אין התקדמות כל כך, חוץ מזה שהם עוקבים אחרי המקומות האחרונים שהם היו בהם.

היא מצחקקת שהיא מספרת לי שהם רבו יום אחד ליד המזרקות הקפואות בעיר, ואקסבייר בן העשר החליט לדחוף את אחותו בת הארבע לתוך המזרקה, הקרח נשבר והיא נפלה לבפנים, הסיפור עצמו נגמר בבית חולים כשהיא מכוסה בשמיכות וההורים שלה צועקים על אקסבייר.

אני חייב להודות שהסיפור עצמו מצחיק, לדמיין את הגוף הקטן שלה נופל אחורה לתוך המזרקה זה מחזה שהייתי משלם כדי לראות, אני מצמיד אותה אליי עוד קצת ונשכב על השמיכה שפרוסה על הדשא, היא שמה את הראש שלה עליי.

האצבעות שלי מוצאות את הדרך אל תוך השיער הזהוב שלה, קרני השמש נופלות בדיוק על הפנים שלה, השפתיים שלה מתעקמות לחיוך צדדי קטן ומסופק כשהיא נצמדת אליי אפילו יותר.

"אני אוהבת אותך איידי... לא חשבתי שאני מסוגלת לאהוב ככה, עד כאב. אני מסתכלת עלייך ושואלת מה עשיתי כדי לקבל אותך?"

אני מופתע ממה שהיא אומרת, ואני תוהה איך היא יודעת שזה בדיוק מה שאני חושב עלייה, עשיתי המון דברים רעים בחיי, הידיים שלי בהחלט לא נקיות ובגלל זה כל כך קשה לי להבין למה אלת הירח החליטה לצוות אותי עם הדבר התמים, הטהור והקטן הזה.

"זה בדיוק מה שאני חושב כל פעם שאני מסתכל על הפנים היפות שלך רוזי"

חיוך עולה על הפנים שלה שהיא מתקרבת ונושקת לי נשיקה קטנה על השפתיים, אני כמובן לא מתאפק ומעמיק את הנשיקה, עולה מעלייה ונזהר לא לשים עלייה את כל המשקל שלי, היא מגיבה לי בתוך שניות, פותחת את הפה שלה ומעניקה לי שליטה מלאה עלייה, שנינו נמצאים תחת כישוף, לא מתנתקים אחד מהשני בעוד היא מחזיקה בי כאילו חייה תלויים בכך.

אחרי כמה דקות שנראו לי כמו נצח טהור, היא מתנתקת לאוויר, היא מתנשפת כאילו רצה מרתון והלחיים שלה נצבעות באדום, מזיזה את ראשה הצידה בעוד גיחוך קטן נפלט מהפה שלה.