פרק 2 - המקום בו כל חלומותיכם יתגשמו.

189 17 23
                                    


.we are all alone

.in a way we don't know


לוקאס מצמיד אותי לגופו השרירי ונושם לתוך שערי, "התגעגעתי אלייך ג'ו," הוא אומר בשקט.

אני עוצם את עיניי כשהוא מתכופף ומפזר נשיקות חמות על צווארי מסביב לקולר השחור.

אני נופל לתוך זרועותיו כאשר עיניו הכחולות מקבלות גוון אדום וכאב חזק שאני רגיל אליו מורגש היטב בשקע צווארי,

ידיו הגדולות מרימות אותי בקלילות ומניחות אותי בזהירות על המיטה הגדולה שנמצאת במרכז החדר המפואר.

לוקאס עולה מעליי וחוקר את גופי עם פיו בעדינות משל הייתי אגרטל זכוכית יקר.

"אני כל כך אוהב אותך ג'ו," הוא לוחש באזני ומעביר בגופי התרגשות ופחד יחדיו, מילותיו עדינות ומשלות, קולו היפה גרם לי ליפול הישר לתוך מלכודת הזהב שלו.

וככה עובר לו הזמן שבו אני רק כלי משחק לשטן שמטיל פחד בכולם רק על ידי מבט אחד.

לוקאס נופל לידי בהתנשפות, מביט בי בתאווה וחיוך מרוח על פניו שנראות כאילו מלאך פיסל אותו,

פעם נפלתי שדוד לרגליו משל פניו היפות והתנהגותו המלכותית. ועד היום אני משלם על הטעות הזאת.

"תישאר איתי," הוא אומר ומצמיד את גופי העירום לשלו.

"השעה כבר שבע אדוני, אני יאחר ללימודים." אני מסביר בשקט, אבל לא נראה שלוקאס מתכוון להרפות.

"תגיד לפרופסור שלך שהיית איתי. אף אחד לא יעניש אותך,"

"בבקשה אדוני," אני מתחנן ומנסה להתנתק מימנו, מה שהיה כמובן טעות כי לוקאס רק אחז בי חזק יותר ואמר, "אבל אם לא תקשיב לי, אתה תקבל עונש מימני, ג'ו."

"אני מצטער," אני ממלמל ונשאר כלוא בין שני זרועותיו,

לוקאס כבר נרדם שידיו מחבקות אותי בחוזקה ומבטי דבוק לשעון הקיר ובכאב אני צופה בכל שניה שבה אני יכול להיות דין ובמקום זה אני מבלה כאן, אצל לוקאס, האדם שכל אחד היה חולם להיות קרוב אליו ולהחליף את מקומי.


XXX


אני יוצא מהחדר שאני כל כך שונא בחברתו של האדם שאני כל כך שונא.

ידו של לוקאס מונחת סביב צווארי ומסמנת בעלות עלי. חולצתו דחופה ברישול בתוך מכנסיו השחורות כאילו התלבש בחד חשוך, אבל בכל זאת נראה יפה ומלכותי.

אנחנו עוברים את המבואה הגדולה, חולפים על השלט שבמרכזה – "פנימיית לוואר," כתוב באותיות גדולות ומאימות,

אני משפיל את מבטי כאשר אנחנו עוברים לתוך חדרי האוכל וכל העיניים מכל המעמדות מביטות בי בשנאה,

לוואר מתחלקת לשלושה מעמדות,

המעמד האפור – המעמד הנמוך ביותר, המעמד האפור כפוף לשאר המעמדות וחייב לציית להם, הבחורים האלה חוו את לידתם כערפדים בשנות הבגרות, מה שנחשב כבזוי ובנוסף לזה המעמד האפור מחויב לענוד קולר שחור שמעיד על דרגתו.

המעמד האדום – הם רוב הבחורים שנמצאים כאן, המעמד האדום הם אלו שנולדו ערפדים. המעמד האדום יכול לעשות כרצונו עם הבחורים מהמעמד האפור, הם ענדים סרט אדום על מפרק ידם, ורובם לובשים ברדס שחור ומסיכה על פניהם.

המעמד הכסוף – המעמד הגבוהה ביותר, בחורי העלית של לוואר. הם ערפדים טהורים משושלת ערפדים מפוארת. הם מטילים אימה על הסובבים אותם ועושים כרצונם בפנימייה. ובשאר המעמדות.

ויש את בני-האדם. הם הבחורים האנושיים לגמרי, רק לפני עשר שנים המועצה הגיע להחלטה לאפשר לבני האדם להצטרף, אף-אחד מהם לא כאן ברצון, ויש סיפור מאחורי כל בחור אנושי שנמצא כאן, אבל זה כמובן לא מונע מהערפדים להתערבב איתם, בני האדם מתערבבים בשלושת המעמדות.

אני מהמעמד הנמוך ביותר, המעמד האפור. לא משנה מה תעשה במקום הזה, כמה תשקיע ותחכים, אתה עדיין תקוטלג כמושפל בפני הדרגות שמעליך,

כי כאן זה פנימיית לוואר, וכאן כל הסיוטים שלכם יכולים להתגשם.

----------------------------------------------------------------------

🎶....You got power over me....🎶

היי לכולם ושבוע טוב,💜💜

יכול להיות שהפרק קצת משעמם, אבל זה רק משתפר,

בגלל שזה ספר חדש, אני ממש אשמח אם תוכלו להצביע (אם כמובן אהבתם,)

שיהיה יום קסום לכולם,🏳‍🌈✨✨

🎨gefen

I am the monster you created (boyXboy)🔞Where stories live. Discover now