התלמידה השנואה עליו

קרוליין

~אזהרה- אלימות קלה~

כשנכנסתי בין שערי בית הספר עם תיק הגב שלי על גבי, הרגשתי כאילו מספר גדול של אנשים מסתכלים עליי.
כשהסתכלתי מסביבי קלטתי את חבורת הבנות מהכיתה שלי יושבות על מספר כיסאות שבורים שנמצאים על הדשא, וצוחקים עליי.
פניהן היה מתוח בחיוך והן צחקקו והתלחששו בניהם.
מה הן רוצות לעזאזל?
התכוונתי להתקדם אליהן ולהבין מה הבעיה שלהן, אך מיג׳ל תפס אותי.
״לא לעשות שטויות קרי.״ הוא מלמל וחיבק אותי מאחורה.
כן, איכשהו הגענו למצב שהוא מרגיש בנוח לגמרי לחבק אותי. לי לא היה שום חלק בהסכם הזה.
אני דוחפת את ידיו ממני, ״כבר דיברנו על זה אידיוט, אתה לא מחבק אותי.״ הוא מגלגל עיניים ועוטף את כתפי, מוביל אותי לכניסה למבנה.
״אויש, סתמי כבר.״

לאחר שיעור מתמטיקה מיהרתי לכיוון הלוקר שלי כדי להכניס את דברי וללכת לקפיטריה, אני גוועת.
כשפתחתי את הלוקר שלי הזדעזעתי מכמות ענקית של דפים שהיו דחוסים לי בלוקר.
״מה זה...״ מלמלתי תוך כדי שהתכופפתי להרים נייר שנפל לרצפה, ופתחתי אותו.
אישה עירומה לגמרי מראש עד רגל נגלתה לעיני, ועל פניה היה מודבק הפנים שלי.
בצורה כל כך מציאותית שאני עוד שנייה האמנתי לזה.
עיני נפקחו בזעזוע והסתכלתי מסביב, כדי לקלוט שכולם מסתכלים עליי.
גיחוכים נשמעו מכל מקום, כל העיניים היו עליי.
מיהרתי לקפל את הנייר הזה ולדחוף אותו חזרה ללוקר שלי, ולקחת עוד אחד.
ועוד אחד.
ועוד אחד.
כולם היו מלאים בתמונות ׳שלי׳ עירומה.
״מי עשה את זה!״ הסתובבתי במהירות והסתכלתי על כולם, אך הם לא אמרו דבר.
הסתובבתי במעגלים סביב עצמי בניסיון להבין מה קרה הרגע.
למה זה קורה לי עכשיו, מה עשיתי רע?
דמעות הופיעו בעיניי כשקימטתי את הנייר בידי וחשקתי שיניים.
מכל הדברים בעולם לא ציפיתי שזה מה שיקרה בבית ספר הזה.
זה החודש הראשון פה ואני כבר מרגישה שאני קורסת.

חיפשתי בעיניי אנשים שנראים אשמים מספיק והלכתי אליהם.
ילדה בעלת שיער שחור ועיניים כהות נגלתה לעיני, היא הייתה נראית כל כך אשמה.
״את יודעת מי עשה את זה?״ שאלתי שכולם במסדרון כבר התחילו להתרוקן ואני והיא מבין הבודדות שנשארו.
״אסור לי להגיד. את לא תוציא את זה ממני.״ היא הסתכלה עליי בנחישות אך ראיתי את ההיסוס בעיניה.
בואי נתחיל את המשחק בייבי.
חשבתי על כל דבר עצוב שיש לי בראש; צבים מתים, כל סרט עצוב שראיתי בחיים, חיילים שחוזרים הביתה אחרי מלחמה.
זה עושה את העבודה.
הרגשתי את הדמעות עולות לעיני בפעם השנייה להיום, ומשכתי באפי.
״זה... זה פשוט לא יכול להיות. זה רק החודש הראשון בבית ספר הזה וכבר מחרימים אותי. אני גרה פה לבד ואין לי אף אחד, אף אחד שיתמוך בי. אפילו חברים אין לי. אני כבר לא יודעת מה לעשות!״ הכנסתי את פניי בין ידיי ובכיתי בהיסטריה מאולצת.
אלוהים, זה כל כך פתטי שמתחשק לי לבכות.
אם היא לא תגיד לי מי עשה את זה בשניות הקרובות, אני נשבעת שהיא הולכת ללמוד מקרוב איך זה להישרף בחיים.
״אני..״ היא היססה.
הרמתי את ראשי אליה והעליתי על פני את הפרצוף הכי מעורר רחמים שיכולתי.
״זה כמה בנות מהכיתה שלך!״ היא מניחה יד על שפתיה כאילו פלטה הרגע סודות מדינה.
אני מזילה עוד מספר דמעות, ״מה השם שלהן.״ אני מושכת מאפי.
היא מכווצת את עיני במאמץ.
״אני לא יודעת לגבי כולן, אבל אני יודעת לגבי אחת שהייתה חלק גדול מזה.״ היא בולעת רוק ומרפה את עיניה.
״זאת סטפני.״ היא נאנחת וחוזרת להסתכל עליי, ״אבל אסור לך להגיד את זה לאף אחד. אם הן ידעו שאמרתי לך אני יהיה הבאה בתור.״ גלגלתי עיניים וניקיתי את הדמעות מפני.
״את תצליחי לעבור את זה, מאמינה בך.״ טפחתי לה על הכתף מספר פעמים לפני שהסתובבתי והתקדמתי לכיוון החצר.
״לא!״ היא צעקה אך לא הספיקה לתפוס אותי לפני שיצאתי לחצר בית הספר.
ראיתי את סטפני ועוד מספר בנות מהשכבה יושבות על הכיסאות בדשא כמו בתחילת היום ומדברות בניהן.
נשמתי עמוק, העלתי על פני חיוך מלא ערס, והתקדמתי אליהן.
ככל שהתקדמתי הן שמו לב אליי וכולן הסתכלו על אחת השנייה כאילו מבינות מה אני רוצה מהן.
״היי בנות, מה קורה?״ אמרתי בנונשלנטיות והתיישבתי על אחד הכיסאות הפנויים בזמן שהוצאתי סיגריה שגלגלתי כבר לפני.
כולן הסתכלו עליי כאילו מחכות לרגע שאני אתפוצץ.
כיווצתי את גבותיי בבלבול מזויף, ״קרה משהו?״ אני מזיזה את ראשי טיפה הצידה בזמן שסטפני מעלה חיוך מזויף על פניה.
״לא הכל טוב, זה פשוט חדש שאת מדברת איתנו.״ היא אומרת בקול מתוק להחריד, מתחשק לי לקרוע לה את מיתרי הקול.
״כן, טוב. חשבתי אולי זה יהיה נחמד לנסות להתחבר לאנשים.״ הרמתי רגל אחת על הכיסא והנחתי אותה מתחתי. ״רוצות?״ החוויתי בידי אל הסיגריה שלי.
כולן התנגדו, משכתי בכתפיי וחזרתי לעשן.
״אז אתן הולכות להגיד משהו או שנמשיך לשבת בשקט?״
״מה את מנסה להשיג קרוליין?״ סטפני שאלה בגסות. כנראה גם לה נמאס מהבולשיט.
התיישבתי בנינוחות על הכיסא והסתכלתי עליה, ״לא יודעת תגידי לי את סטפני.״ היא נשכה את שפתיה והסתכלה הצידה בעצבים.
לאחר מספר דקות שאף אחת לא אמרה מילה התחיל להישבר לי.
החזרתי את החצי סיגריה שנשאר לי לארנק שלי נעמדתי והתקדמתי לסטפני.
״יש לך מושג מי היה חושב על לערוך תמונות עירום שלי בפוטושופ?״ היא הסתכלה עליי בהלם.
״מה זאת אומרת, מישהו עשה לך דבר כזה?״ ראיתי כמה היא ניסתה לשחק אותה בהלם אבל הצלחתי לראות את השעשוע בעיניה.
הורדתי את החיוך מפני ותפסתי לה בשיער.
״אל תזייני לי את המוח, כלבה.״ משכתי מה בשיער בכוח והיא צרחה מכאב.

״מה יש לך!״ היא צרחה, אך דחפתי אותה לרצפה וחבטתי בפניה.
״אני נראית לך פאקינג מטומטמת?״ צרחתי עליה והנחתתי עוד אגרוף באפה, ועוד אחד.
לא הצלחתי לשלוט בעצמי, הרגשתי כאילו אני עומדת להתפוצץ מרוב אדרנלין.
הייתי עצבנית בטירוף וכבר הרבה זמן הייתי צריכה להוציא את זה על מישהו.
אני לא יודעת אם זה בגלל התמונות המזוינות אבל רתחתי מעצבים.
סטפני נלחמה מתחתי וצרחה בקולי קולות.
קהל כבר התחיל להתאסף סביבנו ואף אחד לא העז לעזור לה.
פחדנים, אחד אחד שם.
סטפני תפסה בפני ושרטה אותי, ״פאק!״ הנחתי יד על פני והיא הספיקה לדחוף אותי ממנה ולעלות עליי.
״את חולת נפש את יודעת את זה נכון, זונה קטנה ופתטית!״ היא סטרה לי פעם אחר פעם עד שכבר ראיתי שחור מזוויות עיני.
״בטוח ההורים שלך גם חושבים ככה! אחרת איך היית מגיעה לפה זונה מסכנה!״ וכאילו בשנייה כל האדרנלין חזר לגופי.
ראייתי התחדדה תוך שנייה ורציתי לרצוח אותה.
רציתי לראות את החיים שלה עוזבים עיניה כשהייתי תוקעת לה סכין בתוך הוריד הראשי.
״לא.״ דחפתי אותה ממני והכנסתי לה מרפק לצלעות.
״בת זונה!״ היא צרחה בקולי קולות והתכווצה לכדור כשבעטתי בה.
שרטתי את כל פניה בציפורני שהספיקו לגדול.
״אני ארצח אותך.״ לחשתי לה באוזן כשחנקתי אותה, אך לפני שהספקתי לעשות דבר נוסף משכו אותי ממנה בכוח.
כאילו שקלתי כמו נוצה משכו אותי ממנה כל כך בקלות.
״מה את עושה לעזאזל!?״ זיהיתי את הקול המחורבן הזה.
ניקולאי.

~אל תשכחו לעשות הצבעות❤️~
יאאאייייי אני כל כך שמחה שהצלחתי להוציא פרק חדש אחרי כל כך הרבה זמן.
אני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן, אבל האמת שהייתי ממש המוסה ולא היה לי זמן בכלל.
מצטערת על זה!!
אוהבת אותם מלאאאא, ואשמח שתרשמי לי מה אתם חושבים על הפרק❤️❤️😻