סחרור מסוכן

פרק 24- אלכס

אוי, אלוהים. ליבי מפרפר בחזי, הוא יצא מכל שליטה. גם אין לי ספק שהוא שומע את קצב פעימות ליבי, הוא עומד קרוב כל כך. אני מנסה לבלוע את הרוק שבגרוני, בדיוק כפי שהוא עשה לפני שניה, אבל לא מצליחה. גרוני סגור מכובד התשוקה.
אני יכולה לחוש בחום העדין שבוקע מהסיגריה כשאצבעותיו הגסות מרפרפות על שפתיי בהמתנה שאשאף ממנה, והמבט שבעיניו… אני מוצאת עצמי מתקשה להחליט אם הוא רק קורא עליי תיגר, או שגם הוא נלחם בשדים שלו ומנסה להתנגד למה שזה לא יהיה שקורה בינינו ומבעיר את עצמותיי.
"נו?" הוא דוחק בי, זוקר עליי גבה שגורמת לו להיראות כמו מניאק סקסי ומרושע. "לפני שניה אמרת שאת רוצה…" הוא לוחש ממרחק נשימה.
אני מפשקת את שפתיי, משוועת לחמצן. מהופנטת ממנו לגמרי, מרגישה מכושפת מהדרך בה העשן עולה מהסיגריה בשובל מסתלסל וממסך את פניו כמו הילה אפלה. 
"א-איך..?" אני שואלת, לא מצליחה אפילו להשלים את המשפט.
שפתיו האכזריות נמתחות מעט לכדי חיוך קטן. "תשאפי פנימה. לאט לאט." הוא מורה בחיספוס, מבין את כוונתי למרות שלא הייתי ברורה. "מפה," הוא לוחש, מעביר את קמיצתו על שפתיי, "כל הדרך עד לכאן." הוא משלים, מתווה באמצעות ידו מסלול העובר דרך הצוואר והחזה שלי ומניח אותה, באקט שמתפרש במוחי כרכושני עד מוות, על כלוב צלעותיי. והיד שלו שם… היא גדולה כל כך. הוא מכסה יותר ממחצית מהמותניים שלי, וזה לא שאני הנערה הכי דקיקה בעולם…
אני מביטה בו בהלם, חסרת נשימה. הוא נראה סקסי עד כאב כשהוא דוחק בי לעשות משהו שלא העליתי בראשי שאעשה אי פעם. אבל למרות רצוני הנואש לנסות, אני לא מצליחה. לא יודעת למה. כאילו חטפתי פיק ברכיים רציני שהזכיר לי שאני בכלל סלדתי מסיגריות עד עכשיו.
הוא מצר עליי את עיניו הקפואות, כאילו מצליח לקרוא את ההיסוס שעל פניי. "לא חייב אם את לא רוצה." הוא מהמהם מעליי.
כשאני מתקשה לענות, הוא מזיז את הסיגריה ממני, טוחב אותה בין שפתיו. וכשהוא שואף ממנה ארוכות, קצה הסיגריה ניצת שוב בצבע כתום בוהק ועז.
הוא אוחז את מבטי באינטנסיביות חורכת, לא מרפה מעיניי. ואני מרגישה מכושפת כשאני צופה בו מפריח את העשן מבין שפתיו. הוא נראה כל כך בלתי נגיש ומרוחק, שגופי נמלא כמיהה עזה לחדור תחת עורו ולעזור לו להשיל את כל שכבות ההגנה שהוא עוטה על עצמו כדי להתגונן מפני העולם.
ידיי נשלחות אל מותניו ומתאגרפות על חולצתו השחורה בדרישה, בכמיהה בלתי נסבלת שאני חוששת להבין את מקורה. "אבל אני רוצה…" אני לוחשת, מתקשה לדבר בקול רם.
"אז קחי. הסיגריה מחכה רק לך." הוא שוב מקרב אותה אל שפתיי, נועץ בי מבט מלא תיגר. וכשאני שוב מתבוששת עם סגירת שפתיי עליה, הוא מחייך חיוך קטן שגורם לאיבר האינטימי שבין ירכיי לפעום בדרישה.
הוא בכלל מודע לכמה סקסי הוא נראה?
ליבי מדלג על פעימה כשהוא מניח שתי אצבעות מתחת לסנטרי ומרים את פניי לגובה עיניו.
"תפתחי את הפה. אני אעזור לך להכניס לתוכך את העשן."
בטני התחתונה מפרפרת מתשוקה.
אתה… מה?
מוחי מתקשה לפרש את כוונתו. הוא הפך לעיסה.
"מ-מה..?"
הוא מחליק את אצבעותיו שתחת סנטרי מעלה אל שפתיי. "תפתחי." הוא פוקד בדומיננטיות מתפרצת ומעביר אגודל על שפתי התחתונה.
אני חושבת שבשלב הזה אני אאוט לגמרי, אבל איכשהו, שפתיי נפשקות מעצמן. כאילו הן מקשיבות לו, כאילו הן כמהות למלא את דרישותיו.
זיק קטלני חולף בעיניו כשהוא בוחן את שפתיי הפשוקות ומרים את הסיגריה שהוא אוחז אל בין שפתיו. הוא שואף ממנה ארוכות, כמעט יונק אותה בצימאון לא מוסבר, אבל הפעם חזו לא מתרחב, הוא לא מכניס את העשן לריאותיו. במקום זה הוא מרים את ידו הפנויה אל שיערי, מטה את ראשי לאחור, ומקרב אליי את פניו.
פי מתייבש לגמרי מעצם הקרבה, ומבלי שאני שולטת בזה, אני סוגרת את כפותיי על מותניו, נועצת בו את ציפורניי. ראשי נמס לתוך מגע ידו האוחזת בשיערי, ליבי מאיים להתפוצץ כששפתיו נוגעות-לא נוגעות בשפתיי.