נ"מ: היילי
היום התחילו האימונים הראשונים לקראת הטיסה.
היילי וכיתתה התאספו בחדר האימונים של בית הספר יחד עם מר סמית' והפרופסור - שכרגיל לא נראה מרוצה משום דבר.
היילי מעולם לא התאמנה לקראת טיסה לחלל. כנראה בגלל שהיא מעולם לא עזבה את טרה נובה. היא הייתה לחוצה, אך לכל הלחץ התלוותה גם התרגשות. היא עדיין התקשתה להאמין שהיא באמת נמצאת בפרויקט ושבעוד פחות מחצי שנה היא תדרוך על אדמת כדור הארץ.
"אוקיי, כולם. הקשבה אליי" אמר מר סמית'. לאחר שכל הכיתה הפנתה אליו את מבטיהם, הוא המשיך בדבריו. "בעוד מספר רגעים אנחנו ניכנס אל מרכז האימונים של בית הספר שלנו. אני מניח שאף אחד מכם לא היה כאן עדיין, ולכן, כמה דגשים: 1. זה מקום גדול, ולכן אתם חייבים להישאר יחד כל הזמן. 2. הציוד בפנים מאוד יקר וחדשני, ולכן, אל תלחצו או תגעו בשום דבר, אלא אם כן התבקשתם לעשות זאת. 3. כדי שנוכל להפיק את חווית האימון המקסימלית, אתם תצטרכו להקשיב למה שאני והפרופסור נגיד..."
הוא הפנה את מבטו אל זאק ומקס, שהשתתקו מיד.
"הכללים האלה מובנים לכולכם?"
"כן המורה!" ענו כולם, ומר סמית' הסתכל עליהם בסיפוק.
לאחר שהבהיר שמי שיעבור על הכללים יורחק מהמתחם - מן הסתם - הכיתה נכנסה לתוך מתחם האימונים.
"מה את חושבת שנעשה שם?" שאלה קיילה את היילי כשצעדו במסדרון ארוך עם קירות פלדה אל עבר התחנה הראשונה.
"נתאמן לקראת הטיסה." ענתה לה היילי.
"יופי, גאונה. התכוונתי, איזה אימונים." קיילה גלגלה את עיניה.
גל חום פתאומי קטע את תשובתה של היילי. הם נכנסו לתוך חדר מלא בחפצים שונים, והיילי הניחה שהטמפרטורה בו היא לפחות ארבעים וחמש מעלות.
"למה כל כך חם כאן?" מחה זאק את הזיעה ממתחו.
"ברוכים הבאים אל התחנה הראשונה שלנו." אמר הפרופסור. "מאחר והטמפרטורה בכדור הארץ מאוד גבוהה, אתם תצטרכו לבצע את המשימות שלכם בחום הכבד. כדי להתכונן לקראת זה, כל קבוצה עומדת לנסות להרכיב את אחד מהפאזלים ששם," הוא החווה בידו על שלוש קופסאות שעמדו בפינת החדר. "תוך חצי שעה."
"איך אתם מצפים שנעשה את זה כשכל כך חם פה?" שאלה ברוק בכעס.
"אתם כבר תמצאו דרך." אמר להם הפרופסור.
"ורק שתדעו, זוהי הטמפרטורה בלילה. ביום היא יכולה להגיע לשישים מעלות, ואף יותר." אמר להם מר סמית' ויצא משם.
"ולחשוב שזו הטמפרטורה באזורים הקרים יותר של הכוכב." מלמל לעצמו ג'יימס.
לאחר שעברה חצי שעה, כל הקבוצות הגיעו בערך לחצי. הפרופסור לא נראה מרוצה.
לאחר מכן הם הלכו לתחנה הבאה שלהם, שם התנסו בריצות למרחקים ארוכים כשהם סוחבים משקל רב על גבם.
היילי בהחלט לא נהנתה מהפעילות הזאת.
שתי התחנות שלאחר מכן היו לא פחות נוראיות.
בראשונה מתוכן הם חיפשו אחר חפצים שהוחבאו בתוך חדר שהיה אמור לדמות סביבה מדברית, ובשנייה הם תרגלו נשימה מתחת למים כשצללו על חליפות צלילה בבריכות שעומקן היה בערך עשרה מטרים.
כשהיא חשבה שכבר עברה את הגרוע מכל, היא גילתה את התחנה הנוראית ביותר שיכלו לשלוח אותה אליה.
כדי לתרגל את ההמראה והשהייה בחלל, מר סמית' והפרופסור החליטו להעלות את כולם על מעין רכבת ערים שנסעה במהירות שלא הייתה מורשת על אף כביש בכל טרה נובה.
"אין סיכוי שאני עולה לשם." היילי לפתה את ידו של זאק, והוא השתדל שלא לצעוק מכאב.
"יהיה בסדר." הוא הרגיע אותה, והשתחרר מאחיזתה במהירות. "אני אשמור עלייך."
"אתה מבטיח?" היא שאלה.
"מבטיח." הוא ענה לה.
היילי ידעה שזה מטופש, כי הרי זאק לא יוכל לעזור לה יותר מדי להתגבר על הפחד שלה מרכבות הרים. אבל הנוכחות שלו שם עודדה אותה מעט, והיא קיוותה שזה יספיק.
לאחר נסיעה מבעיתה ברכבת ההרים מהגיהנום, הכיתה שוחררה למנוחה להמשך היום.
"אני יודע שהיום היא אינטנסיבי, אבל תזכרו שאנחנו רק נתנו לכם הצצה לכל האימונים שאתם תעברו בזמן הקרוב." אמר להם מר סמית' לפני ששחרר אותם.
"זה אמור לעזור לנו?" שאלה זואי.
"זה אמור להסביר לכם שאתם לא תצטרכו עוד לעבור על כל התחנות ברצף כפי שעשינו היום." ענה לה מר סמית'.
כולם נאנחו לרווחה.
ברגע שהיילי חזרה לחדרה, היא מיד קרסה על מיטתה, ונרדמה מרוב תשישות.
YOU ARE READING
בחזרה לכדור הארץ🌍
Ciencia Ficciónבשנת 6000 (2500 שנים לאחר שבני האדם עזבו את כדור הארץ) קבוצת תלמידים הלומדת בבית ספר מיוחד לחקר החלל מקבלת משימה: אותות חיים של בני אדם התקבלו מכדור הארץ, והם צריכים לצאת לשם כדי לאתר את השורדים. כאשר הם מגיעים לשם, מתגלה שלפרויקט יש צד נוסף שאף אחד...
