בחזרה לכדור הארץ🌍

פרק 6 - האישור📝

נ"מ: היילי

יום שישי הגיע. היום היילי עומדת לבקש מהוריה לחתום על המסמכים לפרויקט.
במשך כול הלילה היא התהפכה במיטתה, ומחשבותיה לא עזבו אותה לרגע.
מה אם הם יגידו לא?
מה היא תעשה אם לא יתנו לה להשתתף בפרויקט?
מה היא תעשה כשחבריה יעבדו במשך מי יודע כמה זמן, והיא תישאר מאחור?

כשהגיעה הבוקר היא גררה את עצמה לכיתה, והתנחמה בכך שלפחות קיילה תהיה לצידה.
במשך השבוע הן תכננו בפרטי פרטים מה יגידו להוריה, מה יעשו במקרה של סירוב, ואפילו עבדו על תוכנית חירום למקרה שהמשהו ישתבש.
קיילה האמינה בתוכנית והבטיחה שהיא תעבוד, אך משום מה היה קשה להיילי להיות אופטימית כמוהה.

לאורך כל יום הלימודים היא ניסתה להתרכז, אבל לא הצליחה. היא לא הפסיקה לחשוב על הערב. וגם הייתה לה בעיה נוספת.
זאק.
היא התחמקה ממנו במשך כול השבוע. הוא לא עשה כלום. היילי פשוט הרגישה שלא תוכל להיות לידו בלי שתצטרך להסתיר ממנו דברים, ולכן החליטה לשמור קצת מרחק עד שתטפל בעניין עם ההורים שלה.
הבעיה הייתה שזאק לא ידע מכול מה שקורה. במשך השבוע הוא ניסה לדבר איתה ולשאול אם היא בסדר, והיא המשיכה לענות לו תשובות יבשות ולהרחיק אותו. היא הרגישה כמו חבר נוראית, ולצערה הרב היא תוכל להסביר לו את הכול רק אחרי סוף השבוע. בתקווה שהוא ימשיך לרצות לדבר איתה עד אז.

"זה הכול להיום, תלמידים. תהנו בסוף השבוע, ואל תשכחו להביא את האישורים חתומים." אמר מר סמית', שלימד את היילי והכיתה שלה בשעה האחרונה.
כולם אספו את הציוד שלהם, ופנו ללכת למגורים לאסוף את הציוד שלהם בדרך הביתה.

היילי הלכה יחד עם קיילה לחדר שלהן. כול אחת לקחה את התיק שלה, והן פנו ללכת לרכבת.
"שחושבים על זה, כמעט אף פעם לא הייתי אצלך." אמרה קיילה בעודה מסמסת לאביה שתגיע מאוחר היום.
"כן, זה לא כזה כיף להגיע לאי המערבי." היילי המשיכה ללכת.
"את צוחקת עליי?" שאלה קיילה, "זה עדיף בהרבה על האי הדרומי, שהכול מלא שם באתרי בנייה ומרכזי מחקר משעממים. או מעיר הבירה, שכולם שם חושבים שהם יותר טובים מכולם!"
"אולי כדאי שלא תצעקי את זה כשאת נמצאת במרכז עיר הבירה." היילי ניסתה להשתיק את חברתה המעט רועשת מדי.

הן חיכו בתחנה לרכבת, ופתאום היילי ראתה את זאק מתקרב. הוא גר כמה דקות נסיעה מבית הספר, והיילי אף פעם לא ראתה אותו כאן קודם לכן. היא נצמדה לקיר עם התיק שלה ככל שיכלה, וקיוותה שלא יראה אותה. לרוע המזל, הוא כן הבחין בה ובקיילה, והוא צעד היישר אליהן.

"זאק, מה אתה עושה פה?" היילי שאלה והתאמצה להסתיר את הפחד בקולה. נראה שזה לא הצליח לה, מאחר וזאק הבחין מיד שמשהו לא בסדר.
"אני יודע שאת מסתירה ממני משהו." הוא אמר, וקולו היה מעין שילוב בין כעס לתסכול.
"נראה לי שאני אתן לכם קצת פרטיות," קיילה ניסתה להתחמק באלגנטיות, אך היילי תפסה בידה ולא נתנה לה ללכת.
"את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל. אני החבר שלך! לא אמורים להיות סודות בינינו." זאק התקרב, והיילי נרתעה לאחור.
"לא משנה. אני כבר אדבר איתך ביום שני..." הוא אמר, ובראש מורכן החל ללכת לכיוון היציאה.
"זאק, חכה!" היילי קראה אחריו.
הוא נעצר, אבל לא הסתובב.
היילי התקדמה לכיוונו. היא גרמה לו להסתובב, והסתכלה לו בעיניים.
"אין שום סוד." היא אמרה. "אני לא רוצה שתחשוב שאני מסתירה ממך דברים, אבל באמת שזה שום דבר."
"אז למה את ממשיכה להתחמק ממני כול הזמן?" הוא שאל בקול נואש.
"זה... מסובך." היילי אמרה לו, משפילה את מבטה לרצפה.