בחזרה לכדור הארץ🌍

פרק 1 - הרכבת

נ"מ: היילי

״ובזה נסיים היום, תלמידים.״ אמר מר סמית׳, המורה של היילי.
כולם אספו בזריזות את חפציהם ורצו לצאת במהירות מהכיתה. היילי לא הייתה שונה מהם. גם היא רצתה כבר להגיע הביתה. אחרי שבילתה את כל השבוע בפנימייה, היא בהחלט רצתה כבר לצאת מכאן.

כשפנתה ללכת לחדר שלה במגורי התלמידים, מישהו חסם את דרכה.
״היי,״ אמר לה זאק. הוא הביט בה בחיוכו המושלם. עיניו החומות העמוקות הביטו בה ושיערו החום בהיר סודר בקפידה כתמיד.
״היי...״ אמרה לו היילי בבהלה קלה. מדהים איך גם אחרי שלושה חודשים שהיו ביחד היא עדיין הסמיקה בכל פעם שראתה אותו.
היא המשיכה ללכת וזאק בא בעקבותיה.
״אז... את עושה משהו בסוף השבוע?״ הוא שאל.
״כנראה שאני אהיה עם המשפחה שלי. למה?״ היא החזירה בשאלה.
״אולי אני אבוא אלייך?״
היילי נעצרה במקומה.
״מה הבעיה?״
״אני...״ היא התחילה למלמל משהו לא ברור.
״נו באמת... אף פעם לא הייתי אצלך. ואנחנו כמעט אף פעם לא מבלים ביחד בסופי שבוע.״
היה משהו בדבריו. זאק מעולם לא בא לביתה של היילי. למען האמת הוא לא פגש את משפחתה מאז מסיבת סוף הסמסטר. ועבר כבר יותר מחודש מאז.
״מצטערת, אנחנו צריכים... אה- יש לי איזה משהו בבית.״ היא אמרה במהירות. ״מצטערת, אני לא יכולה שתבוא. אולי בפעם אחרת.״
״אה. טוב... אז אני מניח שכבר אראה אותך בשני.״ זאק אמר והלך לכיוון חדרו.
״נתראה בשני,״ היילי נופפה לו וצפתה בו מתרחק.

כשהגיעה לחדרה היא צנחה לכורסה הקטנה בפינת החדר ונאנחה.
היא ידעה שפגעה בזאק. היא לא רצתה לעשות זאת, אבל לא הייתה לה ברירה.
זה לא שהיילי לא רצתה שזאק יבוא אליה, ההפך הוא הנכון. הבעיה היחידה הייתה ש... היא לא רצתה שהוא ידע איפה היא גרה.
הוריו של זאק עבדו בבניני הממשלה. הם גרו בעיר הבירה והיו שייכים למעמד הגבוה.
היילי לעומת זאת לא. היא ומשפחתה גרו באי המערבי. הם לא היו עניים, אבל האנשים שגרו באי הזה השתייכו למעמד הנמוך. אף אחד מלבד קיילה - שותפתה של היילי לחדר, וחברתה הטובה ביותר - לא ידע על כך. ועדיף שככה ישאר.
היילי לא אהבה את העובדה שהייתה צריכה להסתיר זאת מזאק, אבל היא פחדה. הוא היה שייך למעמד הגבוה והיא חששה מהתגובה שלו.
היא הרגישה רטט בכיסה. היא הוציאה את מכשיר הטלפון שלה - שני מוטות מתכת ברוחב חמישה סנטימטרים, שכאשר הופרדו נוצר לוח דק ועליו הוקרנה הולוגרמה.
חמש שיחות שלא נענו מאימא נכתב בתחתית המסך.
היילי נאנחה. היא בטח רוצה לדעת מתי אגיע הביתה. חשבה לעצמה בעודה מסמסת שתעלה על הרכבת בעוד רבע שעה.
היא קמה על רגליה וסרקה את חדרה במגורי התלמידים.
החדר חולק לשני חלקים. בכל צד היה ארון לבן גדול ומעליו מיטה גדולה. בלחיצת כפתור היה יוצא מהארון שולחן כתיבה ששימש כמקום עבודה. בקצה החדר הייתה דלת עץ פשוטה שהובילה לחדר השירותים הפרטי של היילי ושותפתה.
לצד הארון/מיטה של היילי הונח כבר מבעוד מועד התיק שלקחה איתה לסופי השבוע בבית. היא העמיסה אותו על כתפה ויצאה מהחדר.

התחנה מוקמה ביציאה ממתחם בית הספר. תלמידים רבים התאספו שם וחיכו לרכבת.
כשהיא הגיעה, כולם עלו והיילי מיהרה לתפוס לעצמה פינה מרוחקת. היא לא ראתה את חבריה לכיתה בקרבת מקום.
הרכבת החלה לנסוע מתחת לנהר שזרם מחוץ לשטחי בית הספר, וזרם לאורך המרכז האסטרונומי של עיר הבירה, שם הוקם בית הספר.
עיר הבירה הייתה אי במרכז נובה טרה. הנסיעה ממנה אל האי המערבי - מקום ביתה של היילי - הייתה אמורה לקחת זמן רב. אך הודות לטכנולוגיה המתקדמת במקום, הרכבת הגיעה תוך שעה.
היא צפתה בה חולפת על פני נופי עיר הבירה ומתקדמת לאיטה לכיוון מערב.
לאחר שעה הרכבת עצרה בתחנה האחרונה - חמש דקות מביתה של היילי.
היא ירדה מהרכבת, שכמעט התרוקנה לגמרי בזמן הזה.
היא החלה להתקדם לכיוון ביתה. אף על פי שלא רצתה להודות בכך, עורה סמר וליבה הלם בחוזקה.
עם כמה שאהבה את משפחתה ורצתה להגיע הביתה, היילי ידעה שמחכה לה סוף שבוע מלא בעבודה ומשימות.
הוריה עבדו עד מאוחר, והיא תצטרך לדאוג לאחיה הקטנים בזמן הזה.
כשהייתה צעירה יותר, היא הייתה עושה זאת על בסיס יומי, אבל עכשיו הם כבר גדלו, היילי עברה ללמוד ב-בסלגת״ח. נשמע כמו שם מוזר (בלשון המעטה), אך למעשה זה רק קיצור ל- "בית הספר ללימודים גבוהים בתחום החלל". היא הייתה נמצאת שם במשך כל השבוע וחוזרת לבית לפחות משלושה ימים בשבוע. אחיה כבר הסתדרו לבד. פחות או יותר.
בעודה ממשיכה לחשוב, היילי הבינה שכבר הגיעה לביתה. היא עמדה בפתח בניין ענק בגודל של כמה קילומטרים. בתוך הקפסולה הזו הייתה השכונה שלה.
היא הקישה את קוד הכניסה בדלת הזכוכית הגדולה, והיא נפתחה לרווחה.
היא נכנסה לחצר גדולה המובילה לעשרים מסדרונות. 
בכל מסדרון היו עשרות דירות שנערמו אחת על השנייה והתנשאו לגובה של חמישים מטרים. התקרה הייתה שקופה לגמרי, ושאריות אחרונות מאור השמש מצאו את דרכן פנימה.
היילי נכנסה למסדרון מספר 3 והתקדמה לטור החמישי משמאל. היא פתחה את דלת הכניסה ונכנסה למעלית. היא הקישה את מספר הקומה, ולוח הבקרה סרק את טביעת האצבע שלה. דלתות  המעלית נסגרו והיילי עלתה הביתה.

אז זה היה הפרק הראשון🪐
אין לי מושג מתי יעלה הפרק השני, אבל אני אנסה להעלות אותו מהר.
ועד אז ביי✨