בחזרה לכדור הארץ🌍

פרק 7 - מתחלקים לקבוצות

בשבוע שלאחר מכן הפרויקט יצא לדרך.
היילי וכיתתה התכנסו באחד מחדרי המחקר של בית הספר, ולשם הגיע גם פרופסור ג׳יי. הוא כרגיל היה לבוש בחליפה, ולא היה סיכוי להוציא ממנו חיוך, או מבט לא מאיים.
כל הכיתה ישבה בחצי מעגל של כיסאות הפונה אל הלוח, שלידו עמדו מר סמית׳ והפרופסור.
כולם בהו בחלל החדר בשתיקה. אף אחד לא העז להוציא מילה מפיו, ומר סמית׳ והפרופסור לא אמרו דבר.
לאחר מספר דקות מייסרות שבהן היילי חשבה מה יקרה לה אם תשאל מה הם עושים, מר סמית׳ התחיל לדבר.
״מה אתם יודעים על כדור הארץ?״ הוא שאל, וכתב את המילה הגדול על הלוח מאחוריו.
תוך פחות משנייה ידה של ברוק הונפה לאוויר ומבט זחוח על פניה.
״כן, ברוק...״ מר סמית׳ נאנח. ״ספרי לנו מה את יודעת על כדור הארץ.״
״כדור הארץ היה כוכב הבית של בני אדם החל משחר האנושות. הם בנו שם ציוויליזציה במשך מיליוני שנים, ובשנת 4500 עזבה משלחת מחקר את הכוכב, שהיה על סף הכחדה, והם הגיעו בסופו של דבר לטרה נובה.״ היא דיקלמה כמו רובוטית את הפסקה הראשונה מספר ההיסטוריה שלהם.
״תשובה מעולה, אבל זה לא בדיוק מה שאני מחפש.״ מר סמית׳ אמר לה, ומבטה הזחוח מיד נפל. היילי הסתירה את פיה בידה, וקיוותה שאף אחד לא ראה את החיוך שהתפשט על פניה.
לפתע, הפרופסור, שהיה שקט עד עכשיו, החל לדבר.
״התשובה שאנחנו חיפשנו היא לא התשובה שתמצאו בעמוד הראשון של ספר ההיסטוריה שלכם. אנחנו מחפשים משהו קצת יותר מפורט מזה. למישהו יש תשובה כזו?״
אף אחד מהתלמידים לא הרים יד.
פרופסור ג׳יי מלמל משהו לא ברור על טעויות של הממשלה ופתח מצגת שהוקרנה על הלוח.
״אז על מה שקרה בכדור הארץ אתם יודעים,״ הוא אמר והולוגרמה של הכוכב הנטוש הוקרנה במרכז הכיתה.
״מה שאולי חלקכם לא יודעים, זה שאחרי שמשלחת המחקר עזבה את הכוכב, היו קבוצות אנשים שונות שהתעקשו להישאר בטענה שעוד ניתן להציל את הכוכב. הם לא הסכימו להכיר בכל הממצאים שהוכיחו שתוך מספר שנים כל המשאבים יגמרו.״
שתיקה רועמת מילאה את החדר והפרופסור המשיך בדבריו.
״במשך שנים הממשלה בטרה נובה המשיכה לעקוב אחרי המתרחש בכדור הארץ, עד שכבר לא נותרו אותות חיים. חשבנו שכבר לא נותרו עוד אנשים על כדור הארץ, אבל לפני כמה חודשים קיבלנו אותות חיים ראשונים מזה עשרות שנים.״
התלמידים בכיתה החלו להתלחש ביניהם ומר סמית׳ ניסה להשליט סדר בכולם.
פתאום נשמעה שריקה מחרישת אוזניים מפרופסור ג׳יי, וכולם השתתקו.
״אז כפי שהתחלתי להגיד, לפני כמה חודשים הגיעו אותות החיים הראשונות מזה שנים מכדור הארץ. חקרנו את זה לעומק, ולפני חודש קיבלנו את האישור הסופי שאכן ישנם חיים של בני אדם על כדור הארץ.״
במשך שתי הדקות הבאות אף אחד לא דיבר. ואז, זאק הפר את השתיקה.
״אז אתם רוצים לשלוח אותנו להביא את האנשים שם?״ הוא שאל.
היילי הביטה בו ולא האמינה מאיפה האומץ לדבר אל הפרופסור. לפי המבט של הפרופסור היא כבר החלה לפחד שהוא יעשה לזאק משהו, אך הוא רק ענה: ״לא בדיוק...״ 
״אז למה אתם שולחים אותנו לשם?״ זאק המשיך לשאול.
״זה בדיוק מה שבאתי להסביר לכם.״ הוא אמר. ״אם לא הייתם קוטעים אותי... ילדים חצופים...״ הוא מלמל וחשב שאף אחד לא שומע.
״אז הסיבה הנוספת שבגללה אנחנו שולחים אתכם, היא שאחרי שראינו שבני אדם הצליחו לשרוד שם כל כך הרבה זמן, אנחנו רוצים גם לחקור את אדמות הכוכב על מנת להבין כיצד התאפשרו תנאים כאלה לאורך השנים.״
באותו הרגע מר סמית׳ צעד אל קדמת הכיתה. ״אנחנו עומדים לחלק אתכם לקבוצות של ארבעה לטובת המחקר. לאחר החלוקה אנחנו נסביר לכם את התפקיד של כל אחד.״
בזמן שמר סמית׳ הקריא את הקבוצות, היילי התחננה בליבה שתהיה יחד עם זאק בקבוצה. אחרי כל הבעיות שהיו להם בזמן האחרון, היא ממש רצתה שיהיה להם עוד זמן להיות יחד.
״ובקבוצה מספר 3 יהיו היילי, זאק, קיילה וג׳יימס.״
היילי חייכה אל זאק, ולאחר כמה שניות הבינה שקיילה מביטה בה. היא לפתה את ידה וללא מילים היא צעקה: אני. עם. ג׳יימס. בקבוצה.
בעוד שתיהן מתרגשות מהחלוקה לקבוצות, מר סמית׳ והפרופסור הקצו לכל קבוצה אזור לעבוד בו בבית הספר, וכל אחד הלך לאזור שהוקצה לקבוצה שלו.