בחזרה לכדור הארץ🌍

פרק 3 - בית ספר, יאיי🙃

נ"מ: היילי

השעון צלצל.
היילי כיבתה אותו ופתחה את החלון. היא לא הסתכלה מה השעה, אך הייתה די בטוחה שהשמש לא זרחה עדיין.
היא קמה, התלבשה, התארגנה ולקחה את התיק שלה.

כשהגיעה לסלון, אף אחד לא היה שם. מן הסתם שכולם עדיין ישנו. היילי הרגישה דקירה קטנה מאחר ולא תראה אותם עד שבוע הבא, אבל מהר מאוד היא נעלמה.
השמש כבר החלה לעלות, והיילי הבינה שאם לא תצא בקרוב היא תפספס את הרכבת ותאחר.
היא פתחה את דלת הבית, העיפה בו מבט אחרון, ויצאה לרחוב.

אנשים כבר החלו לצאת לעבוד בשעה הזו. הרחוב היה מלא באנשים בחליפות ובגדי עבודה שגררו רגליים בעייפות לאורך הרחוב. היילי עברה ביניהם, ויצאה למחוץ לשכונה.
היא צעדה לאורך השבילים שמחוץ לשכונות, ולאחר מספר דקות הליכה היא הגיעה לתחנה.

הרכבת לעיר הבירה הגיעה לתחנה לאחר רבע שעה. היילי עלתה במהירות, וכרגיל, תפסה לעצמה מקום בקצה הקרון. היא הניחה את תיקה הכבד על הכיסא ליד, והביטה מהחלון ברכבת עוזבת את התחנה ולכיוון מזרח.
היא הוציאה את האוזניות מכיסה ושמה את הווליום על הכי גבוה.

*************************************************

לאחר שירדה מהרכבת במרכז לחקר החלל של עיר הבירה, היילי עברה על הגשר לצידו האחר של הנהר, ונכנסה לבית הספר.
היא הניחה את התיק שלה במגורים, ורצה במהירות למבנה הכיתות, שהיה בקצה השני של מתחם בים הספר.

הכיתה כבר הייתה כמעט מלאה לגמרי כשהגיעה. היילי איתרה מיד את קיילה והתקדמה לכיוונה.

"היי קיילה," היילי נופפה בידה מול פניה של חברתה, שכרגיל ישבה במקומה על יד החלון עם האוזנית שלה.
"היי." קיילה השיבה והורידה את האוזנית. "מה עשית אתמול? הצלחת לשרוד את כל סוף השבוע בלעדי?" היא הוסיפה בחיוך
"בקושי." הודתה היילי. "הכנתי כל היום את השיעורים שנתנו לנו. זה לא הגיוני לתת לנו לקרוא איזה מאה עמודים ואז להתחיל להכין מודלים כאילו אנחנו ילדים בגן..." היא גלגלה קלות את עיניה כשנזכרה בשעות שבילתה בחדרה בניסיון לבנות מודל של כוכב שאפילו לא טרחה לזכור את שמו.
"את תמיד יכולה להשאיר הודעה בתיבת תלונות שאף אחד אף פעם לא משמש בה." אמרה קיילה.
היילי צחקה כשנזכרה בפעם שזאק הציע להכין תיבת תלונות לתלמידים, ומר סמית' - המורה שלהם - לקח את הבקשה הצינית מאוד ברצינות, וכבר ביום למחרת הופיע מסך בכל מסדרון, ובו היה ניתן לשלוח הודעות תלונה שיגיעו למנהלת בית הספר. ההודעות היחידות שהופיעו שם היו גיפים וסטיקרים שתלמידים שלחו ביניהם.

באותו הרגע היילי ראתה את זאק עומד מולה. היא קמה, והוא חיבק אותה.
היא הביטה בו לפחות בשנייה, וכבר הבינה מה הוא רוצה.
"בפעם המיליון, זאק, אני לא עומדת לעזור לך עכשיו עם שיעורי הבית. היו לך שלושה ימים להכין את זה, וזו לגמרי אשמתך שלא עשית את זה." היא לא הייתה בטוחה אם היא יותר כועסת או משועשעת מכך שהוא מגיע אליה כל תחילת שבוע ומתחנן לעזרה כמו ילד קטן.
"נו בבקשה..." הוא התחנן. "כבר התחלתי לבנות את הדגם," הוא הצביע על השולחן שלו בקצה השני של הכיתה, שם ישבו מקס ובריאן, וניסו לבחון את הגוש המוזר והמעט מקומט, שהיה אמור להיות כוכב כלשהו ברחבי היקום.
"נראה שאתם מסתדרים שם די טוב." היילי חייכה בהתגרות.
"תודה על העזרה." זאק הלך משם.