5-Back To Normal
נקודת מבט הארי#
~ שבוע לאחר מכן ~
זה שבוע חלף מאז שלואי ביקר במאפייה. הכל היה פחות או יותר אותו דבר, חזרנו לשגרה. ברצינות לא ידעתי מאיפה הביטחון הפתאומי שלי היה באותו היום. הוא רק הכעיס אותי כל כך! לא הייתי מושלם! כלומר, עשיתי טעויות כמו כל אחד אחר! החיים שלי גם לא היו מושלם. המשפחה שלי הייתה בקושי בבית כאשר הייתי, רוב הזמן הייתי לבד... טוב, אולי לא הייתי ילד שאהב להיות בצרות, כמו לואי, אבל זה היה נורמלי, זה לא היה?
היום, ישבתי ליד השולחן שלי בשיעור אנגלית עם נייל לצידי. הרגשתי שמישהו נועץ בי מאחור, וניסיתי כמיטב יכולתי להימנע מזה... ידעתי שזה היה לואי. הוא היה בוהה בי בכל פעם שהוא תפס את המראה שלי מאז אותו יום במאפייה. בסדר, התנהגתי מוזר, אבל עדיין לא הייתה סיבה לבהות בי ככה...או שהייתה?
הרגשתי שמישהו צובט את הזרוע שלי,הסתובבתי כדי למצוא את נייל מסתכל עלי. "למה לואי בך?" לחש כדי שאף אחד אחר לא ישמע.
העפתי מבט ללואי לראות שיש לו פרצוף זועף על פניו בזמן שהוא התבונן בתשומת לב. בלעתי את רוקי, והסתובב בחזרה לנייל.
"אני... אין לי מושג על מה אתה מדבר"לחשתי לו.
נייל צחק וטלטל את ראשו. "כן, בטח" הוא הפנה את תשומת לבו חזרה לעבודה שלו,אחרי שאמרתי את המילים הללו, הוא ידע שמשהו לא בסדר, אבל הרגשתי כאילו. זה לא היה הרגע הטוב ביותר לספר לו על מה שקרה לפני שבוע. נאנחתי בכבדות, נשען אל אוזנו שוב. "אני אגיד לך עוד מעט, בסדר?"
נייל פנה אליי והנהן.
"זה טוב יותר" הוא קרץ.
גלגלתי את עייני ואני הרמתי את העיפרון שלי להמשיך לעבוד.
---צילצוללללללל---
קמתי ואספתי את הספרים שלי, לפני שאני יצאתי מחוץ לכיתה עם נייל לצידי.היה שקט עד שהגענו ללוקר והוא דיבר.
". בסדר, תגיד לי" הוא דרש, מביט בי בשקיקה.
וואו, מה הוא חושב שקרה? כי, לי זה נשמע כאילו הוא חשב שזה משהו ענק.
"טוב," התחלתי בהיסוס, ואני הסתכלתי סביבי כדי לוודא שאף אחד לא הקשיב. "ביום שני בשבוע שעבר, כשהייתי בעבודה, לואי החליט לבוא לביקור" העיניים של נייל התרחבו בהפתעה. "לואי ביקר את במאפייה? אבל, למה?!"נשם בכבדות.
משכתי בכתפי "הוא אמר לי שאחיותיו רצו ללכת לשם. עם זאת, לואי לא הפסיק להעליב אותי, אז אני התעצבנתי והגנתי על עצמי"" אתה מה?! "הוא צעק.
הסתכלתי סביבי, שמתי לב כי כמה אנשים מסתכלים עלינו. "ששש, נייל!"השתקתי אותו.
למען האמת לא ידעתי למה אני כל כך פחדתי כי אנשים יכולים לשמוע על מה שקרה בשבוע שעבר בעבודה, אבל אולי זה היה בגלל שזה שהתביישתי מההתנהגות הרעה שלי? כלומר, ידעתי שלואי לא היה בדיוק נעים, אבל מצד שני, הוא לא היה נחמד אליי גם...
"הגנת על עצמך נגדו? אבל איך הצלחת לעשות את זה? אף פעם לא עשית זאת בעבר!"הוא אמר, עכשיו בנימה יותר שקטה.
ובכן, אני לא יודע! אני מניח שזה היה מתוך כעס או משהו..."
אמרתי, ממלמל את החלק האחרון.
נייל נאנח והביט קדימה.
"הוא עדיין בוהה בך, אתה יודע?"
החטפתי לו ביד. "תפסיק להסתכל עליו!"
הוא גיחך. "אתה עדיין רוצה לבוא אחרי בית הספר היום כדי שאני יוכל לעזור לך לקבל את הביטחון העצמי שלך, או שכבר למדת מספיק בכוחות עצמך?" הוא קרץ.
"עדיין לדעתי אני צריך קצת עזרה,תאמין לי כשאני אומר שלא היה לי מושג איך עשיתי את מה שעשיתי באותו היום"
"נתראה אחרי בית הספר" הוא צחק והלכתי משם לעבר את הלוקר שלי.
נקודת מבט לואי#
למה אני ממשיך לבהות בו? זה לא כאילו הוא הפך לכוכב פופ שאף אחד לא יכול להוריד ממנו את העיינים במהלך סוף השבוע. הוא היה נורמאלי, הארי, הארי הוא תמיד היה. אבל עדיין, למה אני נועץ בו מבט כל פעם שאני רואה אותו?
מאז אותו יום במאפייה, משהו ממש נשבר בתוכי הוא לא היה עוזב את דעתי לשנייה, אני נשבע! זה פשוט היה. זה היה בפעם הראשונה הוא עמד על שלו. איך הייתי אמור להגיב? הייתי כל כך המום שלמעשה לא הייתי מסוגל לישון בלילה.
זה לא כאילו שזה יקרה שוב, נכון?
כרגע ישבתי בחדר האוכל עם ליאם וזאיין על ידי הצדדים שלי. זאיין מקשקש על הבחורה שהוא זיין בלילה ההוא.הארי ישב עם חברו הבלונדיני, נייל, לידו, רק כרגיל.
"חבר'ה! אתם אפילו לא מקשיבים לי!" זאיין קיטר פתאום החוצה.
אני פניתי אל זאיין, מלמל "סליחה".
אז הבחנתי כי ליאם הסתכל לאותו כיוון שאני הסתכלתי. ולפתע חשתי כעס,רתחתי, אבל למה? למה. אני מרגיש רצון להרביץ לליאם רק כי הוא מסתכל אל הארי?
"ליאם?!" זאיין הבחין כי ליאם היה עדיין בוהה...
הוא סובב את ראשו לעבר זאיין. "כן?" מלמל, נושך את שפתו התחתונה.
"למה שניכם כל כך סגורים לעצמכם, מה לעזאזל?!" זאיין קרא.
ליאם הביט בי, לפני שהוא הביט בזאיין ומשך בכתפיו. "אני מצטער זאיין. עכשיו, מה אמרת?"
זאיין נאנח בכבדות והתחיל להסביר מה קרה אתמול בלילה שוב. הצלחתי לשמוע כי הוא פגש בחורה שעלתה אצלנו בבית-הספר- אך הוא סירב להגיד לנו מי - וכי בזמן הסקס שלהם, חש איזשהו טוויסט בליבו... זה היה חדשות גדולות!כלומר, זאיין מעולם לא הייתי מאוהב בעבר, בדיוק כמוני וכמו ליאם. אנחנו פשוט הלכנו מבחורה לבחורה במהלך הנוער שלנו.
"אז?מה שאתה אומר הוא שאתה מאוהב?" ליאם שאל, מרים גבה.
זאיין הביט בו כאילו היה אידיוט. "כמובן שלא, למה שתחשוב כך?" הוא אמר, מנענע בראשו בחוסר אמון.
צחקתי בשקט כזאיין הרים את מבטו והסתכל עליי. "מה?" . צחקתי.
"מה לעזאזל אתה צוחק?" הוא נהם
הרים את גבותיו,וניסיתי להפסיק לצחוק. "בחייך זאיין, זה די ברור. שאתה מאוהב בבחורה מסתורית הזו" עיקמתי את עיניי.
"לואי, רק כדי להבהיר זאת," הוא התחיל עם קול כהה. "אני לא אוהב את הבחורה הזאת. מעולם לא הייתי. ואני אף פעם לא יהיה מאוהב במישהי, בסדר?"
הסתכלתי על ליאם המום שוב? מה לעזאזל
"בטח, זאיין"מלמלתי, זועף מעט. זה ממש מטריד אותי ליאם בוהה לכיוון של הארי. הם היו האויבים שלנו, למען השם! הוא צריך להיות בוהה בהם בכעס , לא להסתכל עליהם כאילו היו סרט מעניין.
יש לי ספורט עכשיו,ועם זאיין וליאם אני לומד ביחד קק שלושה שיעורים, הלכתי לבד. נייל לא היה בספורט אז ידעתי שאני אקבל ההזדמנות לדבר עם הארי. פנים אל פנים... רגע, מה? אני לא הייתי מדבר אליו, אם בכלל, אני הכיתי אותו... כן, זה היה זה.
הגענו אל הדלת של חדר ההלבשה ופתחתי אותה.שמתי את החולצה כפי שמעתי קול מאחורי.
"ל-לואי?"
קפאתי במקום שלי למה הוא אמר את השם שלי?
הסתובבתי רואה את הארי עם בלבול נכתב על הפנים שלי. "הארי, למה אתה את-... אני מתכוון, מה אתה רוצה?" . אני נהמתי את החלק האחרון.
הארי הושיט את ידו אלי, מחזיק ספר. "אה, שכחת את הספר שלך מדע, ואני-רק רציתי להחזיר את זה. כלומר, כנראה תצטרך את זה מתישהו "הוא מלמל, מסמיק.
לקחתי אותו ונעצתי בו מבט, למרות שהוא היה. קצת מקסימם?רגע. חמוד? לא, לא, לא לא אני פשוט לא אמרתי את זה. "תודה" מלמלתי.
חשבתי שהארי יעזוב אחרי זה, אך להפתעתי הוא נשאר במקום שלו, בוהה בי בריכוז. עקבתי אחר מבטו אל הבטן החשופה, או במקרה הזה, שרירי הבטן שלי.
גיחכתי לעצמי והבטתי אל תוך עיניו ירוקות. "אוהב מה שאת רואה, הא?"
הארי הרים את עיניו פוגש את שלי, לחייו סמוקות אדום אפילו יותר אם זה היה אפשרי. "כ-כמובן לא" גמגם, בוהה בי בעיניים רחבות.
אני לקחתי צעד לעברו, נשען על אוזנו, גורם לו להזדעזע. חיוכי נרחב.
"הו, אבל אני חושב שכן" לחשתי,נושך את תנוך האוזן שלו. קשה.
הוא התנשף בקול רם וניסה לצאת החוצה, אבל השארתי אותו במקום. הידיים שלי מצאו את דרכם סביב המתניים. אני חפרתי את הציפורניים לתוך העור דרך הצווארון הלבן שלו, לחצתי את החזה שלי נגד שלו. אני אעזוב את תנוך האוזן שלו רק כדי להגיע עד לקליפה של האוזן שלו במקום.
"אתה מתגעגע להרגשה של השפתיים שלי על שלך, נכון?"
הוא הניד בראשו, גורם לתלתליו למברשת מול פניי. אלוהים, הם היו כל כך רך!
"חבל שאתה לא יכול לקבל אותם, נכון?"נסוגתי, מחייך לעברו.
הוא הצטמרר, ניסה ככל יכולתו לחזור לשגרה, לפני שהוא בכעס, משאיר אותי לגחך לעצמי.
יש דבר אחד שמטריד אותי אבל,אני חושב שרציתי את השפתיים של הארי על שלי הרבה יותר מאשר הוא רצה את שלי על שלו.
6-I Don't Like Him
נקודת מבט הארי#
~ אחרי בית הספר ~
חיכיתי שנייל יחזור מהשיעור האחרון שלו בלוקר שלו. השתעשעתי עם האצבעות שלי,לא שיש לי משהו טוב יותר לעשות התלמידים עברו, אבל לא אכפת לי מהם. שקעתי במחשבות,חוזר אל השיעור האחרון שלי, ספורט.
לואי מתנהג ממש מוזר. זה לא היה בדיוק המצב בחדר ההלבשה. דיברתי על, אלא במהלך השיעור גם כן. הוא היה צופה בי מדי פעם.
בסדר, אז המצב בחדר ההלבשה... ? מה לעזאזל למה הוא עשה את זה?? האם הוא סבל מהפרעה דו קוטבית כי לבחור הזה בהחלט היה מצבי רוח. רגע אחד, כל מה שהוא רצה לעשות זה להכות אותי, ואילו השני הוא התנהג כאילו שהוא חיבב אותי לא היה לי מושג אילו אפשרויות מאלה היה האמיתי, אבל אני באמת רציתי לדעת.
אם אני הייתי לגמרי כנה עם עצמי, אהבתי את האפשרות השנייה יותר. אני לא רוצה לקבל מכות, בסדר? זה לא כאילו דימיתי אותו, למרות שאני הרגשתי די מבולבל אחרי התקרית בחדר ההלבשה...
"הארי!" נייל צעק דרך המסדרון, הוא רץ לקראתי.
גיחכתי על התנהגותו.
"לא צריך לצעוק, אני עומד ממש כאן, ואני תכננתי לחכות עד שתבוא" נייל משך בכתפיו.
"אני מניח שסתם מתחשק" הוא חייך.
עיקמתי את עיניי, צופה כשנייל לבש את מעילו. אנו נכנסו אל מחוץ לבניין, לעבר רכבו בשתיקה.
נייל קפץ לתוך המכונית, שמעתי צפירה מגיעה מהצג השמאלי שלי. הסתובבתי לראות מכונית אדומה שהיה מוכרת במקצת. פתאום ראיתי ראש של ילד דרך החלון. המראה של הילד הזה גרם לי לקפוא במקום שלי.
זה היה לואי, כאילו זה לא מספיק, הוא היה העיף אותי נשיקה ממש ברגע זה!(כמו הנשיקות האלה באוויר,אלה שכאילו כזה תופסים...-הערת המתרגמת)אין לי זמן מספיק כדי לחשוב על משהו אחר, לפני שהוא קרץ לי והוא נסע במהירות חולה(יענו ממש מהר-הערת המתרגמת).
פשוט עמדתי שם, מנסה להקל את כל הדברים שקרו. כדי לומר שאני המום, תהיה המעטה. אני הייתי פעור פה בנקודה שהמכונית פשוט היה. מה לעזאזל קרה פה הרגע!?
"הארי, מה אתה עושה?"
הסתובבתי לראות את נייל.
"אה, שום דבר לא" אמרתי, כמעט נופל על פני כשהלכתי לצד השני של המכונית. קפצתי,לוקח נשימה עמוקה.
"ברצינות, הארי, מה קרה?" כל מה שיכולתי לשמוע היה צפירה לא שום דבר אחר.
הנהנתי"זה היה לואי... הוא מתנהג מוזר כל היום, עכשיו. הוא שלח לי נשיקה!" שחררתי בתסכול.
נייל פנה אלי, פיו פתוח לרווחה. "הוא מה?! חשבתי שהוא שונא אותך!"
"גם אני! אבל אז בחדר ההלבשה הוא התקרב אלי והתחיל לדבר על לנשק אותי ובינתיים סתם עמדתי שם, בלי לדעת איך להגיב"הנחתי את הידיים שלי על הפנים שלי,משחרר גניחה.
נייל התנשם, אך ניסה להכיל את עצמו. "ובכן, אני מניח שעלינו להעלות את הביטחון העצמי שלך במהירות, אז אתה יכול לומר לו להתרחק ממך, כי זה מה שאת רוצה, נכון?" נייל שאל, מביט בי בחשדנות.
האם רציתי שלואי יפסיק להתנהג כמו שהוא עשה כלפי? ובכן, לא היה לי מושג, אבל בהחלט לא יכולתי לספר לנייל על זה. הוא היה חושב שאני מחבב את לואי בדרך הזאת, אשר מן הסתם לא... אבל עדיין אהבתי את הצד הזה של לואי יותר מהאחד האלים.
"כמובן" אמרתי, קצת בהיסוס נייל הביט למעלה ולמטה, לפני שהנהן,מחליט להאמין לי הנחתי. הוא הדליק את המנוע ואז נסע ממגרש החניה.
נסענו חמש דקות הראשונות בשתיקה, לפני החלטתי להדליק את הרדיו.
~~~~~~~
"אמא?אני בבית! " נייל צעק.הורדתי את הנעליים שלי. ניי היה במצב דומה, לפני שנינו נכנסנו למטבח שבו מאורה ישבה ליד השולחן במטבח עם כוס ביד שלה. היא הפנתה את מבטה לכיוון שלנו, חיוך על פניה.
"היי, בנים. איך היה בבית הספר?"
הדבר היחיד שאהבתי מאורה היה שהיא שואלת משהו. אמא שלי לא. הייתי בטוח כי אמא שלי לא ידעה שיש לי חברה בשנה האחרונה.
"כרגיל, אני מניח" נייל משך בכתפיו, מביט בי.
הנהנתי מסכים.
"נהדר!אז, רוצה לאכול משהו? אני מניחה שאתה רעב"היא חייכה.
נייל הביט בה כאילו היא אידיוטית. "אמא, אני לא יודע למה אתה בכלל שואלת אותי, אני תמיד רעב" היא גיחכה לעברו. "כן, אבל מה לגבי הארי?"
חייך בבהירות והנהן. "ובכן. אני לא אתנגד להצעה הזאת, תודה" מאורה ניערה את ראשה, אבל חיוך שיחק על שפתיה. "אתה לא צריך להודות לי,אני המשפחה שלך, הארי" מילים אלה גרמו רק החיוך שלי לגדול אפילו רחב יותר. אהבתי להרגיש אהוב.
מאורה הכינה פנקייקים בשבילנו, בעוד נייל ואני פשוט יושבים במטבח, מדברים על כלום.כשהפנקייקס היו מוכנים, אכלנו אותם בשקט לפני שנכנסנו לחדר של ניאל.
התיישבתי על המיטה שלו, בעוד הוא התיישב בכורסה שלו זה היה ליד המיטה.
"אז"הוא התחיל. "מה שאתה רוצה זה להיות מסוגל להגן על עצמך נגד לואי, נכון?"
הנהנתי. "נכון"
"ובכן, חשבתי על זה, והסברתי לך כי למעשה עמדת מולו כשאתה כועס עליו" הרמתי גבה, מסתכל עליו בבלבול. "אתה מתכוון שעמדתי מולו רק בגלל שכעסתי?"
נייל הנהן. "כן, זה בדיוק. מה שאני מתכוון"
"אז הדבר היחיד שעליי לעשות כדי להגן על עצמי מפני לואי היא למצוא משהו שמכעיס אותי?"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הייייייי
מקווה שיצא טוב...
תצביעו
10 ממשיכה
