אני מציעה לכן לקרוא את החלק האחרון מהפרק הקודם...
נקודת מבט לואי#
לא האמנתי איך יכולתי להיות כל כך טיפש,אני כמעט סיפרתי להארי על הרגשות שלי! הוא יעשה הכל כדי להשיג את 'הסוד' שלי. ראיתי מה הארי מסוגל לעשות לי,וזה לא היה נחמד אם יורשה לי לומר. נאנחתי מול כל הכיתה לכל הרוחות! אבל למרבה המזל, התלמידים היו עסוקים בעבודתם ולא שמו לב.
הארי, שמע את זה טוב מדי, הוא נסוג אם ידיו לאחר מכן... תהיתי אם הוא עשה את זה כי הוא גילה על רגשותיי כלפיו, או בגלל שהוא היה בהלם. כל כך קיוויתי שזו האופציה השניה כי אסור שידע על רגשותיי כלפיו, פשוט אסור לו.
זה היה יום שלישי, יום אחרי האירוע בשיעור מדעים. הלכתי לכיוון הקפטריה ללא זאיין,כנראה הוא כבר שם... עברתי ליד כמה בנות זנותיות והן הבזיקו לעברי חיוכים וקריצות. עיקמתי את עיניי , למרות שחיוך שיחק על שפתיי. אם הם רק היו יודעים שאני מעדיף מישהו שאפילו לא מאותו המגדר כמוהם(יענו שהוא מעדיף בן).
בסופו של דבר, נכנסתי לחדר הרועש וקניתי כריך אם גבינה... חיפשתי את זאיין,ולהפתעתי, הוא לא ישב לבד... ליאם, ניאל והארי לידו.
בלעתי את רוקי, מחפש במקום אחר לשבת כי הייתי בטוח שאני לא יכול להתמודד איתם, שלא לדבר על זה שהכיסא היחיד שהיה פנוי היה האחד לצד הארי.
השולחן היחיד היה מושב פנוי איפה שאלינור, דניאלה טרה ועוד כמה בנות. קיללתי מתחת לנשימתי והתקדם לשולחן של הארי.
הנחתי את הכריך על השולחן, גורם לארבעה זוגות עיניים להסתכל עליי.
"למה אתה יושב כאן,זאיין?" שאלתי באופן מעוצבן.
יכולתי לראות את הארי זז לצידי, החיוך המרושע על פניי. אהבתי את זה שהוא מפחד ממני. למה? לא ידעתי.
זאיין משך בכתפיו. "ליאם רצה לשאול אותי משהו. אז חשבתי, למה לא?"
"אולי כי אתה יודע שאני לא רוצה?"נהמתי,מרגיש את הארי נע בחוסר נוחות עוד יותר.
זאיין גילגל את עיניו. "מה שתגיד לו, שנינו יודעים שאתה נהנה לשבת כאן." נייל הסתכל על האוכל שלו, זועף קצת... זה היה קל לראות כי משהו מציק לו, אבל החלטתי להתעלם מזה, לעת עתה.
ליאם וזאיין התחילו לדבר,אף אחד לא באמת הקשיב למה שהם אמרו אפילו לא הארי.
הרמתי את הכריך שלי מן השולחן והחלתי ללעוס אותו. עמדתי לבלוע כאשר הרגשתי יד על הירך שלי. בלעתי את רוקי, נחנק מהחתיכה בפה שלי.
כולם בשולחן פנו אלי עם מבט מבולבל על פניהם שהשתעלתי, דמעות עמדו בעיניי. "אתה בסדר חבר?" נייל שאל, מלטף את גבי.
הנהנתי. "אני בסדר" השבתי, פונה להארי. היד שלו הייתה עדיין על הירך שלי...
היד התחילה לנוע מעלה ומטה, גורמת צמרמורת להופיע על העור שלי,ידו עברה קצת קרוב מדי הפרטי באזור. הוא לא, נכון? אבל בדיוק אז, ידו נחה על החבר שלי גורמת לי להתקשות עוד יותר.
למה הוא עושה את זה?
תפסתי את ידו,מונע ממנו להתקדם עוד יותר, מושך את ידו משם.נשכתי את שפתיח והסתכלתי עליו, מטלטל את ראשי.
הוא ניסה להיראות כחף מפשע ומשך בכתפיו, גורם לי להיות עוד יותר מתוסכל. "אתה בטוח שאתה בסדר? אתה נראה קצת מבולבל ועצבני "נייל קימט את מצחו, גורמ להארי להתפוצץ מצחוק.
הסתכלתי לעברו בכעס, לפני שפניתי לנייל. "כן, בדיוק.קצת חם כאן"מלמלתי, לוקח עוד ביס מהכריך שלי.
"בסדר."
קמתי וניגשתי אל היציאה, מסתיר את הזקפה הברורה שלי כמיטב יכולתי תוך כדי שאני מסתכל על הרצפה,מגיע לשירותים ופותח את הדלת.
בדיוק התכוונתי להיכנס כשהארי הופיע למולי.
"קשה,הא?" קול לחש לי באוזן.
"אולי"מלמלתי, נכנס לתא... התכוונתי לסגור את הדלת מאחוריי אך רגל עצרה אותי מלעשות זאת.
"מנסה לברוח, הא?" הוא חייך, העיניים נוצצות.
קימטתי את מצחי, מרגיש גל של תסכול בגוף שלי. "למה אתה מתנהג ככה, הארי? מה לעזאזל קרה לך? פעם היית הבחור שהיה מפחד ממני, עכשיו אתה מתנהג כאילו. יש לך איזה כוח עלי!" נשברתי.
עיניו התרחבו בהלם, הוא לקח צעד אחורה. "אני מצטער, לא ידעתי..." הוא שבה, לחייו אדמומיות קצת.
נאנחתי בכבדות, לוקח צעד לעברו. "זה בסדר, אני פשוט... אני מתגעגע אל הארי הישן "מלמלתי.."
". למה? בפעם האחרונה שבדקתי שנאת אותי כי אני הפרעתי לך להשתלט על בחת הספר"הוא אמר, גלגלתי את עיניו, לא נראה נבוך יותר.
"אני עדיין, אבל אתה יודע מה? החלטתי לא לדאוג בקשר לזה.."נהמתי.
הארי בלע את רוקו, נראה מופתע במקצת מהתשובה שלי. "למה אתה רוצה שאני אחזור להיות הארי האמיתי אז? כדי שתוכל להפחיד אותי?!"
הנדתי בראשי, נשען אל כיוון אוזנו. "כמובן שלא, לא אכה אותך שוב"מלמלתי, לוקח את תנוך האוזן שלו בין השיניים, גורם לו לרעוד באופן לא רצוני.
"א-אז מה זה?" הוא מגמגם.
חייכתי לעצמי,מתרחק בחזרה כדי להביט בו. "אני לא יכול להגיד לך"קרצתי.
הוא גנח בתסכול, נמנע מקשר עין שניסיתי לגרום. "מה הסוד שאתה לא מספר לי?מגיע לי לדעת אם זה קשור אליי!"הוא טען.
לקחתי צעד ממנו. "אני לא יכול לספר לך כי זה ממש רע, בסדר? הלוואי שאני לא מרגיש ככה!" קראתי.
הארי משך אותי קדימה שוב, כך פשנינו היו רק ס"מ אחד מהשני. "מה אתה מרגיש?" שאל,נחוש.
בלע את רוקי-מהקרבה, הסתכלתי בכל מקום אבל לא עליו כשהשבתי, "איני יכול לומר לך"אמרתי עם שום רגש בקולי.
"למה?" לחש.
"כבר אמרתי לך, הארי, אתה לא רוצה לדעת, אתה עם ליאם. אז היא לא--"
"מה יש לליאם בזה?" הוא השתגע, קוטע אותי.
השאלה האמיתית היא,למה שלא יהיה לו קשר לזה? הוא החבר שלו לכל הרוחות, איך הארי עושה את זה...
"אתה לא יכול להיות רציני" אמרתי, מטלטל את ראשי.
הוא לקח את פניי בידיי, מכריח אותי להסתכל עליו. "לואי"הוא בלע את רוקו.
"אל הארי,נמאס לי! יש לך חבר מזוין ואת עדיין עושה דברים כמו לנשק את הצוואר שלי? בפעם האחרונה שבדקתי. זה נקרא כרמאות(בגידה)"נהמתי, העיניים שלי יורו פגיונות,
לרגע הוא נראה זקן חף מפשע. למה הוא היה צריך להשתנות? הכתפיים שלו צנח, הוא הביט על הרצפה, נושך את שפתו התחתונה. "הוא לא חבר שלי" מלמל בשקט שכמעט לא שמעתי את זה.
עיניי התרחבו. "מה?"שאלתי,מבולבל.
הוא נאנח בכבדות, מסתכל עלי. "ליאם הוא לא חבר שלי, רק אמרתי את השם שלו באותו יום כשאתה הצמדתה אותי לקיר...כי זה היה השם הראשון שעלה לי"קימטתי את מצחי.
"אבל-..." אני השבתי
"תן לי להסביר לך" הארי אמר עם שום רגש בקולו, הנהנתי. "אה, כמו שאמרתי לך, אמרתי את השם שלו משום מקום באותו היום, כי לא רציתי שתעשה לי משהו" הוא אמר בהיסוס.
הנהנתי כדי שימשיך.
"ברגע שאתה כעסת, שלחתי הודעה לנייל, וביקשתי מליאם לשקר לך. כי אסור שאתה תשנא אותי, אלוהים יודע מה היית עושה לי ואז" הוא גיחך ביובש.
בלעתי את הגוש שצרב לי בגרוני והרגשתי את הדבר המוזר... כשהארי הסתכל עלי אחרי שנישקתי את שרה,הפעם, הייתי בטוח שאל רגשי האשמה. לא רציתי להאמין כי אני הבריון שלמעשה פגע בו, כי הוא לא היה ראוי לכל זה.
"עם זאת, ליאם חשב שזה רעיון נהדר עבורנו להיות זוג מזויף, כי הוא היה בטוח שיש לך רגשות כלפיי,הוא רצה לגרום לך לקנא מכך שאנחנו זוג" הארי אמר, מנפנף כאילו זה לא ביג דיל.
עיניי התרחבו למרות, שהרגשתי את הלחיים שלי מאדימו, אבל לא מספיק כדי שישים לב. ליאם ידע שיש לי רגשות כלפיו? הארי גם ידע מה אם זאיין ידע כל הזמן ואמר להם על זה? לא, הוא לא יכל, הוא יכול? איכס, איזה בלגן.
"אבל לא האמנתי לו, אבל רציתי להחזיר לך על מה שעשית לי, אז לכן ניסיתי לפתות אותך בזמן האחרון" הוא קרץ לי.
"בגלל זה אתה לפתע השתנת?" שאלתי, מרגיש איך הכל פתאום נפל לתוך המקום(מה?).
הוא הנהן, מחייך מעט. "כן" לקחתי צעד לעברו.
"תבטיח לי שאתה תהיה עצמך עכשיו, בסדר?"
"תבטיח שאתה לא תפגע בי אז?" מלמל, נושך את שפתו.
הרגשתי את הלב שלי טיפה נשבר. איך אפשר בכלל להניח אצבע על הילד הזה? הוא היה כל כך חמוד ופגיע, שאני רוצה לנשק את השפתיים המלאות האלו שלו. "אני מבטיח" אמרתי, מחייך חיוך חיוור.
"אז אני מבטיח גם" עמדתי לפותח את הפה כדי להגיד משהו, כאשר צילצול הפעמון קטע אותי. הסתכלתי על הארי, מחייך מעט. "כדאי שנעלה לשיעור" הוא הנהן. "כן, בדיוק. אני יכול לשאול אותך משהו?"
"כמובן"
"אנחנו נוכל להיות ידידים. נכון? כלומר, אם אתה רוצה, אני לא כמוך עם פירסינג, קעקועים, כאלה, אבל-..." הנחתי את האצבע על שפתיו,קוטע אותו.
"אתה מגמגם", גיחכתי, למרות שהרגשתי שהלב שלי נצבט מהצליל של המילה 'חברים'.
רציתי אותו יותר מסתם ידיד..
"מצטער" הוא חייך, מביט אלי.
"כדי לענות על שאלתך. כן אני אשמח להיות ידיד שלך" אמרתי,אמין ככל האפשר, אבל יכולתי לשמוע בבירור את הזיוף בקול שלי.
הוא הסתובב ללכת לשירותים, ממלמל "שכח מזה", אבל עצרתי אותו.
"לא, הארי. בבקשה, אני רוצה להיות חבר שלך" הוא גלגל את עיניו. "כן, בוודאי" עם זה, אמר,והלך לכיוון הדלת שוב. "אה, אתה אולי רוצה לפתור את הבעיה שלך" הוא אמר, מהנהן לעבר הבליטה במכנסיים שלי.
הסמיקתי כשזכרתי שהוא האחד שגרם לי להיות קשה מלכתחילה. לא הייתה לי הזדמנות להשיב לו לפני שהוא סגר את הדלת אחריו, משאיר אותי לבד-
אני ניגש לתא בשירותים... עמדתי להיכנס לפני שהארי הופיע.
מה עשיתי?
~~~
מקווה שיצא בסדר,מחר יעלה עוד פרק.
