נקודת מבט לואי#
הלכתי דרך המסדרון בצעדים נחושים. מה לעזאזל? ממתי ליאם הומו? ממתי הוא בכלל התחיל לחבב אותו!?
נפל לי האסימון... בחדר האוכל כשליאם היה בוהה ... הוא בוהה בשולחן של הארי ונייל...
למה זה הפריע לי שלהארי יש חבר, שהוא למעשה החבר הכי טוב שלי? למה זה הרגיש כאילו הלב שלי נשבר לחתיכות כאשר הארי אמר את המילים, "יש לי כבר חבר"?
ברגע הבחנתי בליאם ליד הלוקר שלו,שכחתי את כל מחשבותי הקודמות, ממוקד רק בדבר אחד...הייתי חייב לדעת מה יש לו לומר על כל זה "ליאם!" צעקתי, קצת חזק מדי.
היה לו - ככה זה נראה - שיחה עמוקה אם חברו, נייל, אבל כשהוא שמע את הקול שלי,הוא הרים את ראשו ופגש את מבטי.בילבול על פניו.
ניגשתי אליהם,בדיוק כשעמדתי להתחיל לצעוק על ליאם, הטלפון של נייל רטט. הוא הוציא את זה מהכיס שלו, קורא את דבריו של ההודעה. אני החלטתי שלא אכפת לי ממנו, ופניתי לליאם שוב.
"מה לעזאזל?! ? ממתי אתה והארי סטיילס יחד?!"ירקתי. ליאם נעץ בי מבטים עם עיניים פקוחות לרווחה,מבולבל, בעוד ניאל הביט בטלפון שלו בריכוז. שנייה לאחר מכן, נייל דחף את הטלפון שלו לתוך הכיס שלו שוב, ופנה ללחוש משהו באוזן של ליאם.
לא שמעתי מה הוא אמר,זה רק גרם לי להיות יותר מתוסכל ועצבני.
"אה, זה...ובכן, אנחנו ביחד כבר כמה זמן?נייל? שבועיים?"הוא חייך.
נייל הנהן, פנה אלי.
"כן, זה נכון"
הרגשתי שעיניי התרחבו בהלם. הוא לא הכחיש את זה הוא למעשה יחד עם הארי??מה לעזאזל רקעתי ברגלי בכעס,וברחתי מהם. לא היה לי מושג מה קרה לי, אבל אני בטוח שלא אהבתי את זה.
נקודת מבט ליאם#
לואי ברח עם מראה כועס על פניו ופניתי אל נייל, מרים את גבותי
בבלבול. "למה הייתי צריך להגיד את זה?"
הוא נשך את שפתו התחתונה, שולף את הטלפון מהכיס שלו שוב. "הארי שלח לי את זה ואמר שזה נחוץ מאוד,הוא ממש התחנן שתספר ללואי שאתם ביחד" הוא משך בכתפיו, מראה לי את ההודעה.
כשקראתי את זה,גבותי התכווצו בבילבול. למה זה היה נחוץ בשביל הארי? מה קרה בינו לבין לאוי?
טוב, הארי הלך לידי, ידיו עמוק בכיסים שלו.
"הארי בבקשה תסביר לי למה הייתי צריך לומר זאת ללואי"דרשתי,מסתכל לו בעיניים.
הוא נראה מבוהל, כאילו הוא פחד. הוא חשב שאני עומד להכות אותו.
"אני... לא התכוונתי, אני מצטער"הוא גימגם.
נייל הניח יד על הכתף שלו,מרגיע אותו מעט."זה בסדר הארי,תהיה רגוע ופשוט תספר לנו מה קרה" הארי הביט בנייל והנהן לאחר זמן מה. "לואי ואני בדיוק דיברנו, ואז פתאום הוא הצמיד אותי לקיר, טוב, הוא היה קרוב מידי, אז נלחצתי. אמרתי לו שלא יהיה כל כך קרוב אליי. כי כבר יש לי חבר. הוא דרש לדעת מי זה, אז אמרתי ליאם...אני כל כך מצטער, אני יכול לומר לו את האמת, בבקשה רק אל תשנא אותי"הוא התחנן, מביט בי נואשות.
נרגעתי,לפחות עכשיו ידעתי את האמת. "זה בסדר, הארי, אני לא שונא אותך, זה פשוט היה הלם"הרגעתי אותו, מחייך מעט.
הארי נאנח בהקלה"תודה לך, אני מבטיח אספר לו את האמת, ברגע שאראה אותו שוב" נשך את השפה.
זה יהיה רעיון טוב לומר ללואי את האמת?כלומר,הוא צריך להבין את רגשותיו האמיתיים...בשבילו.
מה יהיה יותר טוב מאשר עזרה קטנה שנקראת קנאה?
הנדתי בראשי. "לא, אל תגיד שום דבר." יכולתי להרגיש את נייל מתוח לידי, וזה לא היה קשה לראות שהארי עשה את אותו הדבר. "מה?!" הם קראו.
עטפתי את זרועי סביב המותניים של נייל, סוחט הירך שלו. "ובכן, אם נייל בסדר עם זה". אמרתי, מנשק את השיער שלו.
נייל הסמיקה, מביט ברצפה, נושך את שפתו התחתונה בחשש. הארי קימט את מצחו לעברי. "עדיין אין לי מושג על מה אתה מדבר" חייכתי אליו מעט. "אני רוצה לגרום ללואי לקנא, הארי. הוא ללא ספק מחבב אותך, למרות שהוא לא מודה בזה"עיניו התרחבו בהלם.
"ל-לואי מחבב אותי? א- אבל. איך? אני חשבתי.."
"מה שחשבת, טעית. בצהריים, הוא ממשיך לבהות בך כאילו אתה העולם שלו...הארי, אני בטוח שהוא אוהב אותך"אמרתי לו.
הוא פתח את פיו, אבל לא אמר כלום. הוא היה ללא מילים, רק מביט בי בהלם מוחלט.
נייל החליט לשבור את השתיקה. "הארי מחבב אותו יותר מדי, אני יודע את זה" נייל אמר, מזועזע במילים שלו. "הוא לעולם לא היה מרשה ללואי לדבר איתו מוקדם יותר אם הוא הכה אותו במשך שנה..."
"אני.. אני לא אוהב אותו בכלל "הארי אמר במעט מהסס.
"חכה רגע", אמר נייל, פניתי אליו. "אני לא בטוח אם אני יכול להסכים עם זה. תמיד אמרתי לעצמי,להגן על הארי מפני לואי, כי הוא תמיד היה כל כך מרושע כלפיו, אני לא יכול לשכוח את זה"הוא קימט את מצחו.
הנחתי את ידי על כתפו. "נייל, אתה לא יכול להמשיך להגן על הארי למשך כל חייו. הוא צריך לקבל החלטות משלו, ואם הוא באמת רוצה להיות עם לואי,אני מאמין שהוא לא יפגע בו, אז אני לא רואה שמשהו יכול להשתבש" משכתי בכתפי.
נייל פנה אלי, נואש. "השאלה האמיתית היא, מה לא יכול להשתבש? לואי כנראה יבגוד בו, יתייחס אליו כמו חרא"הוא ירק.
עיניי התרחבו מצורת הדיבור שלו. "נייל, בבקשה,לואי לא באמת אוהב את זה(להתעלל באנשים-הערת המתרגמת) . אכפת לו מאנשים אחרים, ואני בטוח שהוא לעולם לא יעשה את זה הוא פשוט יבין שיש לו רגשות כלפי הארי"
הארי החליט להתערב.
"חבר'ה, אתם אפילו לא יודעים אם אני רוצה להיות איתו. נכון נייל, הוא התייחס אליי כמו חרא,ואמרתי לעצמי שאף פעם לא ארצה אותו. הוא פגע בי, הוא מטריד אותי, הוא קרא לי חסרי ערך, הוא גרם לי להרגיש כאילו אני לא שווה לחיות. אני לא יכול לשכוח את זה, עד כמה שידוע לנו, ליאם יכול לטעות. מה אם ללואי אין רגשות אליי, ואתה תהיה איתי לחינם? "
נייל הנהן בהסכמה. "כן, הארי צודק, ליאם.למה אכפת לך כל כך הרבה אם הם נפגשים בכל מקרה?"הוא שאל,קימט את מצחו,ידעתי את התשובה, לואי מעולם לא הראה רגשות כלפי מישהו לפני כן, עכשיו שהוא סוף סוף מרטה רגשות,אני רוצה לעזור לו להגיע לאחד שהוא רוצה. "הוא מעולם לא אהב מישהי לפני, רק רציתי שהוא יהיה מאושר עם מישהו פעם אחת"משכתי בכתפי. "ואם,הוא לא מגיב לזה שאנחנו זוג,נדע שאין לו שום רגשות כלפייך" המשכתי, מחייך מעט להארי.
"נייל, אתה בסדר עם זה,שאני וליאם נתנהג כמו זוג מזויף?" מלמל, מתעסק עם האצבעות שלו בעצבנות.
נייל הביט בו והנהן. "כן, כל עוד זה רק להבין מהן התחושות שיש ללואי אלייך, ולא על העובדה שאתה מחבב אותו" הוא חייך בשקט.
הארי גיחך. "כמובן, ני, מעולם לא אעשה משהו כזה לך" הוא קרץ.
"תודה,האז, אבל, איך ידעת שיש לי רגשות לליאם, מעולם לא אמרתי לך" קימט את מצחו, מניח את ראשו על כתפי.
משכתי אותו קרוב יותר,מחזיק במותנו. הארי חייך במתיקות לעברנו. "אני יכול לראות" הוא צחק, גורם ללחיים שלי ושל נייל להסמיק.
"עם זאת, אני הולך לשיעור למדע, אתה בא איתי?"
הנהנתי, משחרר את נייל,הייתי צריך להתנהג כאילו אני יחד עם הארי, אז במקום, לקחתי את היד של הארי, ושילבתי את האצבעות שלנו, ושלחתי לנייל מבט עצוב. הוא ניסה לחייך חזרה אליי, אבל הוא לא הצליח. ידעתי שהוא לא אוהב את הרעיון הזה, אבל אני עושה את זה בשביל לואי, ובשביל הארי, כי ידעתי שהוא יהודה לי בסופו של דבר.
ביחד,שלושתנו הלכנו למדע, מודע איך לואי יגיב על כל זה.
נקודת מבט הארי#
הלכנו דרך המסדרון לכיוון הכיתה. ליאם החזיק לי את היד בזמן שנייל הלך קצת מאחורינו מבטו דבוק לרצפה.
הרגשתי ממש רע לעשות לו את זה. ידעתי שיש לו רגשות ליאם, זה לא היה קשה לראות שעיניו נצצו בכל פעם שהוא הביט בו. עכשיו, אני רק עושה טעות,הגדולה ביותר אי פעם.אבל אני סקרן. האם לואי באמת מחבב אותי ומה אם כן, מה הייתי עושה?מתעלם ממנו?
הנדתי בראשי. ראשית, רציתי לברר אם הוא באמת מחבב אותי, ואחרי זה, אוכל להתמקד במה שהעשה.
אנחנו נכנסנו לכיתה, מבלי להסתכל, התיישבתי על הכסא ליד החלונות. ליאם התיישב לצדי, מושך את הכיסא סמוך ככל שאפשר. הוא עטף את זרוע סביב המותניים שלי, והתחלתי לצייר דפוסים קטנים על היד שלי.
נייל התיישב ליד השולחן. מולנו, עכשיו צפה בנו היטב... חייכתי חיוך עצוב, בידיעה כי זה פוגע בו מאוד.
הדלת נפתחה, שנייה לאחר מכן,לואי הלך כשלצידו זאיין. הרגשתי את עצמי מתוח במושב שלי, וגררתי את עצמי קרוב יותר לליאם. אני נשבע, המבט על פניו יכול להרוג. מבטו חיפש משהו בכיתה, כאשר הוא בדיוק ראה מה שחיפש, פניו האדימו בכעס.
אחזתי בליאם קרוב יותר,לא היה אכפת לי שאני כמעט אף פעם לא דיברתי עם ליאם לפני היום הזה, כי כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה המבט המאיים של לואי, ליאם היה היחיד שם בשבילי כרגע.
נאנחתי בהקלה, כשזאיין עטף את כתפו של לואי בניסיון להרגיע אותו וכשזה הצליח לואי צנח לכיסא,מרסן את עצנו.
הזכרתי לעצמי להודות לזאיין מאוחר יותר.
במהלך השיעור, יכולתי להרגיש עיניים שורפות את גבי, ידעתי בדיוק למי העיניים האלו שייכים. לא העזתי להפנות את ראשי כדי להסתכל על לואיאבל... ? מה אם הוא יכעס?מה אם הוא יבהה בי שוב?
למה לואי כועס?
~~~~
אני כל כך אוהבת אותכן וזה בתור תודה,בתקווה שזה מפצה.
אז אמ..
כן,פשוט אתן תומכות בי כל כך הרבה וזה מרגש אותי(אני זינית רגשנית)חחח
<3
