פרק לכבוד ה-100 קוראים! אין עליכם בעולםםם!
הודעה חשובה בסוף הפרק,
תהנו!
---
הגעתי בדיוק בזמן לשיעור שלי עם הארי, נכנסתי לאולם הגדול ורצתי לשירותים הצדדים כדי להחליף לבגדים שיהיו לי יותר נוחים בזמן השיעור.
ברגע שיצאתי מהשירותים ונכנסתי לאולם האימונים, עיניו של הארי חדרו לשלי ובעזרת עיניו בלבד הוא סימן לי להגיע למשרדו במהירות.
הלכתי לשם שהבטן שלי מתהפכת בתוכי ושמעתי מאחוריי את צעדיו של הארי.
"כנסי וסגרי אחרייך את הדלת." הוא הורה לי לאחר שפתח את הדלת בעזרת המפתח שהיה בכיסו.
נכנסתי אל החדר וסגרתי את הדלת כפי בקשתו, מרימה את ראשי כדי להסתכל על האדם הגבוה שנכח למולי.
"מה זה לעזאזל היה אתמול?"
"סליחה? אתה חצוף!" אני אשקר אם אגיד שלא פחדתי קצת לעמוד מולו כרגע, הוא בהחלט לא היה נראה משועשע. אבל מילותיו העירו בי את כל העצבים.
עיניו התרחבו למשמע מילותיי.
"אני פאקינג שלושה ימים שלמים מול החרא המזדיין הזה! לא אמרת לי מילה בזמן שקערתי לעצמי ת'תחת מול הדבר הזה ובכל הפעמים שניסיתי להזיז אותו אני נכשלתי! לא הגעת פעם אחת להסביר לי איך מתעסקים עם השיט הזה, אתה מתעלם ממני יותר מהרגיל! ואתה עוד מעז לפהק לי מול הפרצוף בזמן שאתה בוחן את המעשים שלי? איפה הנימוסים שלך!?"
זה היה פריקת עצבים, בהחלט טובה יותר משחשבתי שתהה. הרגשתי טוב עם זה שהוצאתי עליו הכל. הוא היה נראה מאוד מופתע מהמילים הגסות שלי ומצורת הדיבור שלי אליו, טוב, אני מניחה כי כל מי שנמצא כאן כל-כך ירא כבוד אליו למרות שאני לא מבינה למה, הוא חרא קטן שחושב שמגיע לו הכל.
הוא פתח את פיו אבל אז הצחוק המתגלגל של נייל נשמע בחדר, הייתי מבולבלת כמו הארי ולא הבנתי מה הוא עושה כאן, עד שנזכרתי ששמתי את הצחוק האהוב עליי ביותר כצלצול הפלאפון שלי.
"הו, אמ, סלח לי לרגע." דיברתי אל הארי בזמן שהסתובבתי כך שגבי מופנה אליו והוצאתי מהחזייה שלי את הפלאפון המקולל שצלצל עכשיו.
"הלו? אמ, כן, בטח. כן, כן, אני אגיע.. לא, זה בסדר, לא תסתום רגע.. תתן לי לדבר, כן, כן אני מבטיחה, אוקיי אני לא אאחר. טוב, ביי." ניתקתי את הפלאפון, החזרתי אותו למקומו הקודם ואני בטוחה שלחיי האדימו שראיתי את החיוך המופתע של הארי.
"אחלה מקום לשמירת הפלאפון." זונה ממין זכר. עכשיו אני בטוחה שהלחיים שלי תפסו את גוון העגבנייה.
"מי הפריע לשיחה שלנו?" הארי היה נראה משועשע מפרצופי המבולבל
"מישהו." הבעתו בשניות קצרות השתנתה ממשועשעת ללא-מרוצה.
"מה הוא רצה?" מה לעזאזל?
"זה לא עינייך." הוא לא היה מסופק, אבל הבליג בכל זאת ואמר, "הממ, טוב."
שתקנו כמה שניות. זה לא מעצבן אותו שאני לא אומרת לו? חרא.
"אני צריכה להיות במשמרת שלו הערב."
הארי חייך חיוך שנראה מסופק למידי ואמר, "הו, את עובדת היום?"
"יאפ." כיאלו אני רוצה לחזור לשם בערב, רציתי לצאת עם נייל וליאם בתקווה שזה יהיה בלי הארי. עד שהייתה לי משמרת בוקר אני צריכה לחזור לשם גם בערב במקום לצאת, איזה כיף.
"מגניב. אולי אני אבקר אותך הערב." הוא אמר וקרץ, ולאחר שנייה קצרה של שתיקה המשיך בדבריו, "בכל מקרה, נחזור לעניינינו, אני מניח שזה היה די חצוף מצידי לא להתייחס אלייך במשך כל שלושת הימים האלו שהיית כאן. אני מנחש שכן היה לי קשה לקבל את זה שאת הבת היחידה כאן."
לא נכון, הוא אדם כזה שממציא תירוצים? כי אני לא סובלת כאלה. מה הקשר לעזאזל שאני בת? אידיוט.
"סלח לי?" אני בטוחה שהייתי נראית מזועזעת ממילותיו. זה די נורא להגיד כזה דבר, נכון? כיאלו, מה לעזאזל?
"אני מתכוון," הוא כחכח בגרונו והמשיך,"אני לא מאמין בזה שאישה צריכה להגן על עצמה. לכל אחת יש את הגבר שיגן עליה, בין אם זה בן זוגה או סתם אחד שדואג לה."
אתם מכירים את זה שיש מצב מסוים שגורם לכם להרגיש שתי דברים מנוגדים כל-כך? כמו למשל, עצב ושמחה, אז זה מה שהרגשתי עכשיו. הארי הצליח לחמם את ליבי עם מילותיו העדינות ואני נשבעת שאם לא היה בתוכי גם את הרגש שקירר אותי ולקח כל טיפת שמחה שהייתה בי, הייתי מסתכלת עליו מעכשיו בדרך שונה ומזווית אחרת. הוא היה נשמע לפתע אדם יפה כל-כך.
אבל אני מניחה שכל דבר אני יכולה ומצליחה להרוס, כן, גם את הרגע היפיפה הזה.
"אז חבל שאתה חושב ככה, או מאמין בזה, או מה שלא לעזאזל קשקשת, כי אתה, מר הארי סטיילס, טועה."
וכך, יצאתי משם בטריקת דלת, בלי להקשיב לעוד מילה אחת שלו, הסתלקתי מהאזור הזה שבבעלותו של הארי.
איזה כיף! 100 קוראים! טוב בערך..
בכל מקרה, ההודעה הסופר חשובה-
שהחלטתי לפרסם את הסיפור הזה, שד"א הוא הראשון שלי כאן- ולקח לי הרבה זמן עד שהחלטתי לפרסם- לא רציתי שהוא יהיה עם מטרות, כי זה לא הסיבה שפרסמתי את הסיפור.
אבל אני נשבעת שזה הדבר הכי מבאס בעולם- להתאמץ ולכתוב פרק, לפרסם אותו, לראות ש60+ אנשים ראו ואפילו לא רבע מהם הצביעו והגיבו.
אז אם עד פרק 5 ההצבעות והתגובות לא יעלו אני חושבת שאני אתחיל מטרות, בבקשה תגרמו לזה שזה לא יקרה.
הפרק לא היה אמור לעלות היום, אבל באמת שמחתי לראות שכבר 100 אנשים מכירים את הסיפור.
אוהבת אתכם מלא!
אה כן, מצטערת על השעה
YOU ARE READING
PROTECTED NOW - H.S
Fanfiction"אני לא מאמין בזה שאישה צריכה להגן על עצמה. לכל אחת יש את הגבר שיגן עליה, בין אם זה בן זוגה או סתם אחד שדואג לה." *הקריאה היא על אחריותכם בלבד(:
