איזה כיף זה לקום משירת הציפורים בבוקר ולהרגיש את השמש הנעימה מלטפת ברוגע את הפנים, לפקוח עיניים ולראות שאכן הולך להיות יום יפה היום.
חבל שזאת לא המציאות.
המציאות היא חרא.
"לעזאזל פיטרס קומי כבר!" שמעתי את הקול המוכר והצועק של השותף שלי לבערך כל דבר בחיים שלי, מעיר אותי ומושך ממני את הפוך ובכך, מפריע לי בשנתי.
"נייל חתיכת בן זונה תחזיר לי את השמיכה עכשיו!" אני גם לא מבינה איך צרחתי עליו, לעזאזל רק קמתי. מאיפה הכוחות האלו לצרוח הגיעו?
"קפצי לי דון, יש לך עבודה עוד חצי שעה." הוא אמר כבר בקול רגוע יותר אבל עדיין לא סבלני במיוחד.
המוח שלי הריץ את דבריו, חצי שעה?
קמתי מהמיטה במהירות הישר אל המקלחת שצמודה לחדרי, מצחצחת שיניים ושוטפת פנים, מוציאה ממני את כל הסירחון מהלילה.
הוצאתי במהירות מהארון גופייה לבנה, לבשתי סקיני-ג'ינס שחורים עם קצת קרעים וסידרתי את שיערי לקוקו גבוה. משכתי את התיק שהיה כבר מוכן מאתמול עם כל הדברים הנחוצים לי למשך היום וירדתי למטה, תופסת באגס לפני ששמעתי את הצפירה שבאה מהמכונית של נייל, מסמנת לי שהוא מחכה ושכדאי לי להזדרז.
"איזה בוקר מקסים אה? אפילו הספקת לעשות אמבטיה חמה לפני העבודה!" נייל וההומור בוקר הנוראי שלו, בבקשה אלוהים. תעשה שישתוק.
"סתום בהמה."
שמעתי את הצחוק של הבלונדיני הזה והתחלתי לצחוק בעצמי.
"שמעתי מה היה לך עם הארי אתמול," הוא הסיט את מבטו מהכביש אליי במשך חצי שנייה וחזר להתבונן בכביש.
נייל מכיר את הארי, הם חברים טובים. נייל, ליאם והארי. ליאם גר קומה אחת מתחתינו, ובמקרה גם אחד החברים הטובים שלנו. הוא מתאמן באותו המקום שאני לומדת אגרוף ולמען האמת נרשמתי דווקא לשם בגללו, הוא עובד עם נייל ביחד וכל פעם שיש לי בפאב משמרת בערב הוא בא לבדוק מה איתי ובדרך לוקח כמה שוטים.
הכרתי את ליאם בזכות נייל ואני באמת ממש אוהבת אותו, הוא מקסים.
את הארי אני פחות אוהבת, או יותר נכון בכלל לא. מהפעם הראשונה שפגשתי אותו לא סבלתי אותו, תמיד הצלחתי למצוא בו משהו שאני שונאת ומשהו שמעצבן אותי, הרגשתי שיש בו משהו חשוד. חוץ מכמה שהוא יפה אני לא רואה בו שום דבר טוב. הוא אחד הסיבות שאני לא תמיד יוצאת עם נייל בערבים, מתי שהוא מצטרף וזה רק אנחנו, אני מעדיפה להישאר בבית.
אני שונאת לראות איך בנות נמשכות אליו והוא משחק בהן, בחורות הן כל-כך טיפשות.
"הממ, הוא חתיכת זבל." ואני בספק אם זבל זה באמת מה שמתאר אותו, כי יש לי הרגשה שהוא הרבה יותר גרוע מזה.
הדקות הבאות במכונית עברו עם מלמולי לחץ מהצד שלי ובנזיפות מהצד של נייל שאני חייבת לקחת על עצמי אחריות ולקום במזמן ובלה בלה בלה.
אני יודעת במאה אחוזים שנייל צודק ואני לוקחת את דבריו לתשומת ליבי תמיד, אבל העניין הזה של לקום בבוקר מאוד קשה לי, והוא יודע. בגלל זה הוא לא שופט, ובגלל זה אני גם סוגרת משמרת בוקר רק במצבים שאין משהו אחר. חוץ מהעובדה שקשה לי לקום אין מה לעשות שם באמת בבוקר, כיאלו בכיף תתנו לי כסף על לשבת ולקום למזוג משקה למישהו פעם במיליון אבל אני מפסידה את כל האקשן והבחורים בערב. אני משתדלת לעבוד ברוב הימים בשבוע, סופי שבוע אני פחות אוהבת אבל אם אין ברירה אז אין ברירה, אני רוצה ללכת ללמוד כבר מקצוע ואני חייבת את הכסף הזה.
המכונית של נייל עצרה.
"ביי נייל, ניפגש בבית." אמרתי ונתתי לו נשיקה מהירה בלחי, רצה לכיוון מעבר החציה ושומעת את נייל צועק לי להיזהר.
--
השעון מראה על השעה שתיים בצהריים, המשמרת שלי נגמרה. הידד!
אני צריכה עכשיו לתפוס אוטובוס או מונית כדי להגיע לשיעור שלי ולהגיע בזמן, אני די בטוחה שרובו יאבד על השיחה הקטנה שהארי כנראה ירצה לעשות לי.
יצאתי מהפאב ועצרתי מונית, בנסיעה, ראיתי איש ואישה מבוגרים הולכים ברחוב יד ביד, האיש מסתכל על אשתו במבט אוהב ואין ספק שהוא משדר איתו גם הרבה הערצה. הסתכלתי עליהם מחויכת, מלאת תקווה שאולי גם אני אמצא לי יום אחד מישהו שיאהב אותי כל-כך ואני אחיה איתו במשך כל שארית חיי.
היי חברים!
החלטתי בסוף לפרסם גם היום פרק בתקווה וזה יעלה את כמות הקוראים.
מזכירה לא לשכוח להגיב, להצביע ולספר לחברים!
אוהבת <3
YOU ARE READING
PROTECTED NOW - H.S
Fanfiction"אני לא מאמין בזה שאישה צריכה להגן על עצמה. לכל אחת יש את הגבר שיגן עליה, בין אם זה בן זוגה או סתם אחד שדואג לה." *הקריאה היא על אחריותכם בלבד(:
