אני מאמינה שכעסתי כל-כך על מילותיו של הארי באותה מידה שאהבתי אותם. אני חושבת שהוא צודק - כל אישה בעולם ראויה לאדם שיאהב אותה מספיק. כל אישה ראויה להיות תמיד בעדיפות עליונה אצל הגבר שאוהב אותה והיא אוהבת אותו בחזרה, שיכבד אותה וידאג לה בכל שנייה ושנייה ושלא ירצה לעזוב אותה לעולם. אני באמת חושבת שהמילים שהארי אמר לי היום הם בין הדברים הכי יפים שגבר יכול להגיד לאישה.
כנראה שהעצב והאכזבה השתלטו עליי בעקבות המצב שאני נמצאת בו. יש לי מלא אנשים שאוהבים אותי ודואגים לי. המשפחה, חברים וותיקים, חברים מהעבודה.. לא חסר. אבל אין לי מישהו שיהיה איתי תמיד, שאני ארגיש הכי מאושרת בסביבתו, שהוא יאהב אותי ואני אוהב אותו, שלא יעזוב אף פעם וידאג לי בכל רגע נתון.
אם הצ'קלקה של ניידת המשטרה לא הייתה עובדת באותו לילה שהוטרדתי מינית והניידת עצמה לא הייתה עוברת בכביש שליד הסמטה שהיינו בה והאדם שלא הפסיק לגעת בי לא היה רואה אותה ובורח, סביר להניח שהייתי נאנסת. אבל הצלחתי למצוא באותו ערב דבר טוב, לא נאנסתי! רק הוטרדתי מינית.
אלוהים אדירים, על מי אני עובדת, זה נורא.
אני זוכרת שנייל הלך לחפש אותי בחוץ, כי עברה השעה שהייתי צריכה להגיע הבייתה
בזמן שכנראה חיפש אותי אני כבר הגעתי והרגשתי נורא, נדחקתי לפינה אחת בבית ובכיתי. שהוא נכנס הבייתה הוא ראה אותי והתמלא דאגה.
אני גם זוכרת שליאם נכנס לתמונה ורשם אותי לשיעורים המטופשים של הארי. אבל אני לא יכולה להאשים אותו, הוא רצה שתמיד אהיה מוגנת- גם שאין מסביבי שום אדם שאני מכירה.
אני זוכרת שגם הודיתי להם מכל ליבי שלא סיפרו להארי דבר, ואני עדיין מודה.
שמתי לב שכבר הגעתי הבייתה, הלכתי מלב העיר לכאן ברגל, לבד. אני לא פוחדת מאף אחד למרות ההטרדה שעברתי, אני לא מפסיקה לעבוד בפאב ואני גם לא מפסיקה לסגור שם משמרות ערב. אני אמשיך להיות מי שאני ואני אמשיך את ההרגלים שלי למרות הזין הזה שנגע בי. אני אוהבת לצאת למסיבות ולעשות שטויות, אבל אני גם יודעת לשמור על עצמי. טוב, בערך. אבל אני מתחילה ללמוד, זה גם דבר טוב, לא?
כמעט ולחצתי על הקוד לבניין שבו הדירה שלי נמצאת, אבל יד חזקה סובבה את כל גופי אליה. השתנקתי במקום, אני לא אשקר, זה היה מלחיץ. אפילו לא הייתי מסוגלת להכין אגרופים! השיעורים שלי כל-כך בזבל. אבל שראיתי שזה רק הארי, האוויר שהחזקתי בריאותיי השתחרר.
הוא בטח הולך כל-כך לרדת עליי ולהטיף לי שאני עוד צריכה להתאמן על החרא הזה שנקרא שק אגרוף.
"אלוהים הארי, חתיכת מטורף!" ללא ספק חשבתי שאני עומדת למות או משהו בסגנון. אני יכולה להישבע שראיתי את חיי עוברים לפניי.
"אפשר להבין מה לא בסדר איתך?!" הארי שאג עליי. זה הרתיע אותי ממש. הוא היה נראה אבוד ואומלל. האמת גם האשמתי את עצמי, הייתי דוחה אליו לפני חצי שעה בערך, לא האשמתי אותו על הדיבור שלו אליי עכשיו למרות שהוא דיבר כמו חרא קטן. אם לא הייתי מתנהגת כמו שהתנהגתי אצלו במשרד היום והוא היה אומר לי מילים כאלו, דיי ברור שהייתי סוטרת לו ומשאירה לו סימן אדום בצורת כף היד שלי.
"הארי, מה אתה רוצה? מה אתה עושה כאן בכלל?" זאת הייתה שאלת חיי ברגע הזה, מאיפה לעזאזל הוא צץ? הוא עקב אחריי? לא יכול להיות, הייתי שמה לב.
"טוב, את דיי התחרפנת במשרד שלי לפני מעט מאוד זמן, רציתי לבדוק מה נסגר איתך אז באתי אחרייך ישר שיצאת אבל לא הקשבת לי עד שנגעתי לך לפני שנייה בכתף." הארי השיב על שאלתי והוסיף למילותיו בלחש משהו כמו, "כנראה זאת הדרך לקחת את תשומת לבך."
"הו, אמ, תודה על הדאגה. אני בסדר. אתה יכול ללכת." הפניתי לו את גבי, מנסה לרמוז לו שנוכחותו לא רצויה כאן ושילך הבייתה. בנוסף, רציתי לעשות כבר את הקוד המזורגג הזה ולעשות מקלחת טובה כדי לשטוף את כל החרא מהיום הזה לפני שאני הולכת שוב לעבודה.
"אני לא הולך עד שתסבירי לי מה עובר עלייך, סאנשיין."
היי לכולם!
אני ממש אשמח אם אחד מכם יוכל לעזור לי ולעשות תמונה חדשה לסיפור!
לא לשכוח להצביע ולהגיב,
אוהבת <3
YOU ARE READING
PROTECTED NOW - H.S
Fanfiction"אני לא מאמין בזה שאישה צריכה להגן על עצמה. לכל אחת יש את הגבר שיגן עליה, בין אם זה בן זוגה או סתם אחד שדואג לה." *הקריאה היא על אחריותכם בלבד(:
