רחוק אבל קרוב

פרק 6

נריה

"בואי, איילת, את צריכה ללכת לישון." אני מרים אותה על כתפי ומניח אותה במיטתה. היא הייתה ערה כשחזרתי בטענה שלא הצליחה להירדם כשלא הייתי בבית.

"סיפור!" היא מתעקשת.

"אוף. ברצינות?" אני מתלונן ומתחנן בפניה שתיתן לי ללכת לישון בשקט.

היא מביטה בי בעיניים עצובות. "בבקשה, נריה?"

אוף. אני לא מסוגל להתנגד אליה.

"בסדר," אני נאנח וקם ממיטתה, מדליק את המנורה וניגש למדף הספרים ושולף אחד מהם מבלי להסתכל על התוכן שלו. "מילי והלוויתן האבוד…" אני מתחיל ומספר לה את הסיפור עד שהיא נרדמת. תודה לאל.

אני מכסה אותה, מכבה את המנורה ויוצא מהחדר.

אני ממלא כוס מים ולוקח אותה איתי לחדר. פותח את הטלפון ורואה ששלחו לי הודעה ממספר לא מזוהה.

היי, נריה. זו שחר, המספר האמיתי של שחר. הקלטת לאמא שלי בטעות *אימוג'ים צוחקים* לא נורא, אבל בכיףףף! באיחור. היה כיף לעזור לך ויש לך משפחה ממש חמודה! מתי שתרצה עזרה עם הדסה - אני כאן, אני ממש טובה בדברים האלה אז אל תהסס לבקש.
נ.ב.
היה ממש כיף היום (:
לילה טוב!

וואו. בטעות לקחתי את המספר של אמא שלה? אופס?

אני לא יודע מה קורה לגבי היחסים של אמא שלה עם הקטע של בנים ובנות בגיל הזה, אבל אני מקווה שלא היה לה אכפת והיא לא חושדת בשחר עכשיו או משהו. כי רוב ההורים בשכונה פחות אוהבים את זה שבנים יסתובבו עם בנות בגיל הזה. הם באמת מתנגדים לכך בכל תוקף כך שהישיבה נמצאת בקצה אחד של היישוב והאולפנה בקצה השני.

אני חושב לרגע מה להקליד בחזרה ואז מקליד.

אני: היי, שחר. אוי, סליחה על זה, מקווה שזה לא סיבך אותך או משהו… וגם לי היה כיף איתך היום! תודהה ולילה טוב!

אני מתבונן לרגע בהודעה לפני שאני שולח אותה ואז סוגר את הטלפון והולך לישון.

______________________

"בוקר טוב לך, אדון ישנוני." רפאל מקבל את פניי כשאני נכנס בשער הישיבה.

"בוקר," אני ממלמל.

"באיזו שעה הלכת לישון?"

"נע, לא הלכתי לישון כי אתמול ישנתי בערך באחת עשרה אז הרגשתי ממש ערני במשך כל הלילה, מה אני אעשה?"

הוא מכווץ את מצחו ומרים את גבותיו לעברי. "תלך לישון בכל מקרה? טמבל."

אני הולך לצידו ומפהק. "אבל זה ממש מפגר ללכת לישון כשאני ערני, איך אני אעשה את זה בדיוק? זה די לא אפשרי."

"טוב, אפשר לדבר על משהו יותר מעניין לשם שינוי?" וואו, אני כל כך מעדיף את עיליי עליו. הלוואי שעיליי יבוא כבר.