נ.מ מיה:
הייתי שם שוב, בחדר הזה, אחרי שעות הלימודים, עם יואב. לא הייתה הרבה שיחה בינינו בהתחלה. הוא לא נראה מוכן לשוחח, ובאמת גם אני לא. אבל עם הזמן, כשעברנו יחד על החומר, הייתי מרגישה איך כל מילה שלו, כל הסבר, מגיע ממקום שונה ממה שציפיתי.
היה משהו בהוראה שלו – לא היה בזה רק ידע. היה בזה גם איכשהו מגע אישי. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל כשהוא מדבר על דברים שהוא יודע, על החיים, אני מרגישה כמו מישהו שבסופו של דבר רואה אותי. כמו שאף אחד לא ראה אותי ככה עד עכשיו.
הגעתי למצב שלא רציתי ללכת . נשארתי שם כי הרגשתי שהוא איכשהו נותן לי מקום לחשוב. לחשוב על הכל. על איך שאני מרגישה, על כל מה שקרה בחיים שלי. על כל הקשיים שהיו לי בבית, שהייתי שותפה להם בלי להתכוון.
"אתה לא חושב שזה מוזר?" שאלתי, בזמן פתרנו שאלה נוספת.
"מה?" הוא ענה, לא מרים את הראש מהשולחן, "המורה עושה שיעור פרטי עם תלמידה שלו? לא, זה לא מוזר." הוא ענה
חשבתי על זה. היה בזה משהו כל כך פשוט, כל כך טבעי, שלא הייתי בטוחה אם זה רק אני שמרגישה ככה.
"לא, לא לזה התכוונתי," אמרתי, "התכוונתי לזה... איך אנחנו כאן, באותו מקום, עם כל מה שהיה לנו בחיים, וזה פשוט – כזה שונה."
הוא הרים את ראשו סוף סוף, והעיניים שלו מצאו את שלי.
"את לא היחידה שעוברת דברים," הוא אמר בקול שקט, "לפעמים אנחנו רק צריכים למצוא את הזמן לדבר על זה."
השתתקתי. הוא לא אמר הרבה, אבל זה היה כמו שיחה עמוקה שלא צריכים הרבה מילים כדי שתהיה נוגעת. כל שיחה כזו גרמה לי להרגיש – אולי, לא אני לבד בזה.
נ.מ. יואב:
זה היה מוזר, איך כל מפגש כזה עם מיה היה מרגיש יותר ויותר אישי. זה לא היה רק שיעור. זה היה כמו... כמו שהיא הבינה משהו עלי. למרות שהייתה שם כסטודנטית שלי, איכשהו התחיל להיווצר איזשהו קשר אחר.
הייתי חייב להודות שאני לא הייתי בטוח אם זה בסדר. זה לא אמור להיות ככה, אבל היה משהו בדרך שבה היא היתה פתוחה, גם אם בשקט. משהו בגישה שלה שגרם לי לא להרגיש שאני רק מורה. זה היה כאילו היא ראתה אותי לא רק כאדם שמעביר שיעור, אלא גם כמישהו שיכול להקשיב.
הייתי עם גילי אחר כך, והוא שאל אותי אם אני מוכן לעשות משהו בקשר לזה. "אתה מתחיל להתערבב יותר מדי עם הסטודנטיות שלך," הוא אמר, כמו תמיד. "אני יודע שאתה רוצה לעזור לה, אבל אתה חייב להבין שזה יכול להסתבך."
אני לא יכולתי להסביר לו. איך אני יכול להסביר את זה שאני כבר לא יכול להפסיק לחשוב עליה? שזה לא רק זה. זה היה משהו אחר. כמו שהרגשתי שפתאום יש לי משהו שאני רוצה להציע לה. גם אם זה לא הגיוני, גם אם זה מסובך. זה היה פשוט... מיה.
נ.מ. מיה
היה משהו בשעות האלה שגרם לי להרגיש שאני סוף סוף מצליחה לנשום. כל פעם שיואב היה איתי בכיתה אחרי השיעור, הרגשתי כאילו הזמן נעצר. היו רגעים שחשבתי שהוא רק מורה, ושזה פשוט שיעור מתמשך, אבל היו גם רגעים שהייתי מרגישה את המבט שלו עלי, את הדרך שהוא בודק אותי, כאילו אני לא רק סטודנטית בשבילו. היו רגעים שחשבתי על איך הוא מתמודד עם כל זה – המורה שהוא, האיש שהוא.
הייתי מסיימת שיעורים עם יואב והייתי לא מבינה איך הזמן עבר כל כך מהר. הייתי מתמקדמת בחומר, והוא היה נותן לי את הזמן שלי, אבל כל הזמן הזה, היו רגעים שהרגשתי שאנחנו לא רק מורה וסטודנטית. כאילו הוא לא רק שואל אותי שאלות על פסיכולוגיה, אלא גם על מה שבין השורות. ואני... הרגשתי שאני מתחילה לראות אותו בצורה שונה, איך שהוא בעצם מתעניין בי, בצורה שונה מכל אחד אחר. והייתה גם משהו נעים בזה, למרות שזה לא אמור להיות.
נ.מ. יואב
לא יודע איך זה קרה. משהו במיה פשוט החזיק אותי שם. כשהיא הייתה איתי בכיתה, הייתה איזו שקטה, כמו שגרמה לי להרגיש שאני לא צריך לומר כלום כדי להבין אותה. אני לא חושב שזה היה בסדר שאני מתחיל להרגיש ככה, אבל אני לא יכול לשלוט בזה. כשנשארנו אחרי שיעור אחד, זה פשוט הרגיש נכון. ישבתי מולה, והיה משהו בנינוחות שלה, ביכולת שלה להבין אותי – משהו שונה ממה שהיה לי עד עכשיו. והיה שם גם משהו שגרם לי לרצות להישאר איתה יותר.
היא הייתה נראית כל כך טבעית כשהיא מדברת על הדברים הקטנים בחיים שלה, דברים שהיא מעולם לא חשבה שיחשפו בפני מישהו. אני לא יודע אם זה היה בגלל שאני מורה שלה, או בגלל שאני מתחיל להרגיש יותר מדי כלפיה. אני מנסה לא לחשוב על זה. אבל אני לא יכול להימנע מזה. היא מבינה אותי בדרך כזו שאני לא זוכר שאי פעם הייתי מבין מישהו.
כשחשבתי על כל זה, על השיחות שלנו והצחוקים הקטנים, התחלתי להבין משהו – שהיא לא סתם סטודנטית. היא הייתה שם, איתי, כל הזמן הזה, יותר ממה שהבנתי. אולי היה צריך לקרות משהו שיתפוס אותנו, שנבין שאנחנו לא רק מורה וסטודנטית. זה לא קשור רק לפסיכולוגיה.
אני לא יודע אם אני יכול לעמוד בזה הרבה יותר זמן, זה פשוט היה כמו שמיים פתוחים – אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה.
YOU ARE READING
הסוד שבין השיעורים
Romanceבין כיתת הלימוד לסיפורים האישיים שמסתתרים מאחורי כל פנים, הם מצאו את עצמם נפגשים. הוא, המורה הקשוח והמרוחק, היא - סטודנטית עם סוד עמוק שמאיים לצוף. כל שיעור הוא סיפור חדש, כל מבט מעורר מחשבות שלא ניתן להחביא. הם לא אמורים להיות שם, קרובים כל כך - הו...
