תיכון הסודות האפלים /שיר בירן

11-אז אנחנו חברים ?

מה הוא חושב לעצמו, שהוא לא ישאל ולא כלום,אני לא הבובה שלו ,הוא לא יכול לשחק בי מתי שהוא רוצה אין לו שום זכות פשוט להודיע לי, יותר נכון לרמוז ואז להגיד לי שאני קשת הבנה ,דפוק, הקטע שאני גם לא יודעת אם אני רוצה אותו, שחר באמת הסתכל עלי ככה?! אולי הוא סתם מגזים ורכושני, הוא שהוא באמת מבין את הראש של שחר ,אני עייפה ,זה לא שלא הצלחתי להירדם זה פשוט שעכשיו קמתי שוב, אני מסתגלת בשעון המעורר שלי בצבע לבן שמראה שעכשיו השעה היא לא אחרת משש ארבעים ושתיים לפנות בוקר, אין לי מה לישון בשעה כזאת עוד פחות משעה הולכים לביהס, אז מה שאני עושה זה פותחת את ארון הבגדים שלי ומסתכלת על בגדי הריצה, ישלי חזיות ספורט וכאלה עם טייץ, סט, אבל זה די מפדח לרוץ עם זה ברחוב ,אין לי בעיה עם ביקני וכאלה פשוט זה מוזר לי לרוץ עם זה ,בסופו של דבר אני כן לובשת את זה ופשוט מקווה שאני לא יראה אף אחד שאני מכירה ,אני נועלת את נעלי הספורט שלי ,עושה קוקו מצחצחת שיינים שוטפת פניים לוקחת בקבוק מים ומתחילה לרוץ ,לרוץ עושה לי טוב כמו מקלחת או שינה קשה לי ליזום שינה מקלחת או לרוץ אני פשוט עצלנית מידי אבל כשאני בטוח זה זה מנקה לי את הראש מכל השטוית ,רצתי ,מזג האוויר היה מושלם ,אפילו קצת קריר ,נהנתי מכול רגע ,עד שראיתי את שחר שחייך אלי בנחמדות אבל אחרי מה שאיתן אמר לי היה לי קשה לחשוב עליו בתור מישהו נחמד "היי אנה " הוא אמר בחיוך "היי שחר " אמרתי "מה את גם רצה ?" שאל והתחיל לסרוק את גופי ,לפתע נזכרתי איך אני לבושה ,זה מביך "כן " אמרתי וניסתי לקצר את השיחה "אה מצויון אז בואי תצטרפי אלי " אמר בנחמדות יתר לאחר שחיפשתי תירוץ במוחי אבל לא ממש מצאתי הסכמתי ואמרתי באי נוחות "אוקי " התחלנו לרוץ ולאחר כמה דקות הוא שאל אותי "את ואיתן חברים ?"