תיכון הסודות האפלים /שיר בירן

41-אין ברירה

למה הוא על הכיסא שלי ?!
אני כולי בלחץ ,הוא מחייך אלי ואני מביטה בו במבט כועס, אני שולחת את ידי במהירות לקחת את התיק שזרוק על הרצפה, אבל הוא תופס את ידי

"אנה לא לימדו אותך להגיד שלום? ,זה לא יפה ככה " הוא אומר, אם לא ההיתי מפחדת ממנו.ההיתי עונה

" עזוב אותי " אני אומרת בכעס

" את כל כך עומדת לחטוף על מה שקרה אז עם איתן " הוא אומר ומשחרר את ידי בשביל לקום ולא יודעת מה לעשות לי

ברגע שהוא שחרר את ידי אני זורקת את תיקי על גבי ברישול ורצה

אני רצה אבל אני שומעת את קולו מרחוק

" את עוד תשלמי על זה "

אני רצה עד שאני מגיעה לביתי, מתנשפת ומזיעה אני הולכת ומתקלחת, כשאני יוצאת מהמקלחת אני מתלבשת מסרקת את שערי
ונכנסתי לחדרי אני שומעת מוזיקה באוזניות
ומנסה להירגע מהריצה הארוכה

לאחר 20 דקות שאני נחה אני שומעת את אימי צועקת "אנהה " מהקומה הראשונה

"מה? " אני שואלת באי סבלנות ומורידה את .האוזניות מאוזני

ויורדת לקומה הראשונה

"הגיע הזמן שתביאי את מקס למשפחת גולד " היא אומרת
לא עניתי, שתקתי אני חושבת שהיא בכלל לא יודעת שאמילי מתה

כן זה נורא עצוב שאמילי מתה והכל, ויהיה ממש אגואיסיטי לחשוב ככה אבל..
מקס עכשיו ישאר שלי ולא יתנו אותו לאף אחד, שזה די משמח, וגם איתן ישאר שלי

"אני יודעת שזה לא מוצא חן בעיניך, אבל כבר דיברנו על זה.. וגם הילדה שם בגילך ממש התחברה אליו " אמרה, כן.. היא גם התחברה אל השמיים

, התיישבתי על הכסא ,איך אני אמורה להגיד לה את זה " אמא.. אמילי היא.. " היה לי ממש קשה להגיד את זה לאמא שלי כי היא לוקחת את הכול ללב,.ניסתי לחשוב איך לנסח את זה יפה לפתע שמעתי את עצמי פולטת "היא כבר לא אוהבת כלבים, ישלה אלרגייה " אויש אני כל כך שקרנית

"אה טוב.. חבל " אמרה וגירדה את מצחה

היא בחנה את פני "אני רואה עליך שאת משקרת " אמרה ובאותו רגע ניהיתי חווירת. איך היא יודעת? " ידעתי " אמרה

פאק נפלתי בטריק שלה ,

"ספרי לי ברגע זה מה עשית לה " מה עשיתי לה?! רגע אני רוצה להבין היא מאשימה אותי?

" לא אני עשיתי את זה " מלמלתי בכעס ובאתי לקום אך היא תפסה בידי ונאלצתי לשבת בחזרה

"אז מי כן? "

" היא בעצמה, היא תרמה יותר מידי דם לאיתן, עד שהגוף שלה לא יכל לתפקד " אמרתי אדישה

עיניה נפערו " למה איתן היה צריך תרומת דם? "

ממש לא חשבתי מה אני אומרת

" כי נפרדתי ממנו והוא השתכר ולא יודעת איך שהוא הוא נחתך.. ויצא לו מלא דם ואז הוא גסס " אמרתי במהירות

" השתכר?! " וואו היא לא מודעת לנוער של היום

" כן.. "
היא פערה את עיניה
" גברתי הצעירה את לא יוצאת עם יצור כזה !" אמרה

" אני בעצמי השתכרתי!! "אמרתי בכעס ניסתי להגן על איתן אבל לא הבנתי שהפלתי את עצמי

"את לא נפגשת איתו יותר ולא מדברת איתו ,ועל תחשבי אפילו על זה שאני לא אדע, כי אני אדע "אמרה והרגשתי איך הכעס מצטבר בי

"את לא יכולה להגיד לי מה לעשות, אני בת 17 ! אני אחליט מי היו החברים שלי ומה אני אעשה! " צרחתי בכעס

"תורידי את הטון ותקשיבי לי טוב זה לא נתון לוויכוח ולא אכפת לי בת כמה את! אני אחראית עלייך ואם תמשיכי להתנהג כמו תינוקת אני אתנהג אלייך ככה גם בגיל ה40 "
אמרה

" אם לא תמותי עד אז " מלמלתי בחוצפה

"תעופי לחדר שלך " צווחה

עליתי במהירות לחדר, אני יודעת שהיא תמצא מישהי שתגיד לה אם אני נפגשת אם איתן אבל לעזאזל איתה אני אוהבת אותו

אין לי ברירה אלא להיפרד ממנו ...

איך אני אמורה להיפרד ממנו?

לספר לו מה קרה או להמציא משהו?

אני נשכבת על המיטה ובוכה..

אנה ואיתן כל כך חמודים

איזה אמא מעצבנת