עמדתי במרפסת כשדמעות זולגות על לחיי.
סבסטיאן היה עייף אחרי שגמר חמש פעמים ברצף.
ואני בקושי יכלתי ללכת או לעמוד.
הכל כאב לי.
עמדתי לפנות בוקר בוכה ומובס וחצי מת בחולצה של סבסטיאן ובאחד מהבוקסרים.
רציתי להתלבש אבל סבסטיאן הכריח אותי ללבוש את החולצה שלו.
היא היתה פתוחה עלי וקיפלתי את השרוולים אל מעל המרפקים.
צלעתי לתוך החדר , מנסה לא להתחיל לבכות .
אני לוקח את המזוודה שלי ומחליף בגדים בקושי בשירותים שבקומה הראשונה.
ואז אני יוצא ומתיישב על הספה.
אני רואה שמכה צמרירית ולוקח אותה, מתכרבל בספה ,מתעטף בה גם מעל לראשי ונרדם.
---
" דמיאן ! " אני שומע נקישות של רגליים יחפות על הרצפה לכיווני ומחליט להמשיך להעמיד פני ישן
"דמיאן " הפעם הוא לא צועק.
אלה לוחש בהקלה.
הוא מלטף את שיערי ואני רוצה שיפסיק
" קדימה בייב תתעורר , אני רוצה שנבלה יחד היום " הוא לוחש , מלטף את גבי.
אני בולע רוק בחשאי ומתכרבל עוד בספה.
" בבקשה דמיאן. אפילו כשאתה ישן אתה עושה לי דווקא ?" הוא פולט צחקוק
אני ממשיך להתעלם
"טוב..כנראה שהוא ממש עייף" אני שומע אותו קם והולך ואחרי חמש דקות אני כבר גולש לשינה.
--
מאוחר יותר אני קם.
פחות כואב לי עכשיו אבל זה עדיין ממש כואב.
לפחות עכשיו אני יכול ללכת בלי לצלוע
אני קם למטבח ולוקח כוס מים , מתיישב בכסאות הבר בשולחן המחובר לשיש-מול הכיור ,מסביב.
יש לי כמה דקות של נחת לפני שאני מרגיש חיבוק מאחור ונשיקות בצוואר.
אני לא זז ולא מצליח להוציא מילה.
אני מפחד ממנו.
מפחד עד כדי כך שאני פשוט מוותר.
אני צריך להשלים עם העובדה שסבסטיאן תמיד מנצח.
אני צריך לחיות עם זה.
לחיות עם זה לשארית חיי האומללים.
"בוקר טוב בייב " סבסטיאן ממלמל בקול ישנוני, מתיישב מהצד השני של השולחן מולי לאחר שהכין לעצמו כוס קפה.
" רוצה שאכין גם לך מה שהוא ?" סבסטיאן מסתכל עלי
אני בולע רוק בקושי , מחייך חיוך עקום ומניד בראשי,יושב בשתיקה ובפנים מושפלות.
"הכל בסדר בייביבוי ? אני רגיל שאתה מדבר אלי " הוא מביט בי בחיוך
"כ..כן ה..הכל בסדר" אני בולע את רוקי במאמץ שוב..יושב עוד כמה דקות בשקט לפני שאני מכחכך בגרוני
"אוקי..אני עולה לחדר " אני ממלמל ,קם
"לא" סבסטיאן מחזיק בידי
"אל תלך בייב..עד שהתעוררת..רציתי שנבלה יחד היום.." הוא מחייך אלי בצפייה ועיני מתרוצצות בחדר באי נוחות..
"כ..כן בטח" אני מתיישב בחזרה עד שהוא מסיים את הקפה ואז קם , מקיף את השולחן ונעמד מולי.
"אז מה בייביבוי? " הקול שלו פתייני ,שפתיו נושקות לצווארי וידיו פורמות את כפתורי החולצה שלו שעדיין עלי.
-------
"דמיאן"סבסטיאן גנח בפעם האחרונה לפני שיצא ממני ונשכב לידי.
בכיתי.
אבל לא נתתי לו לראות.
עברו רק יומיים מאז החתונה..היום היה היום השלישי
"כואב לך בייב ?" סבסטיאן שואל ומלטף את גבי
אני לא עונה.
פשוט שוכב שם ,נושך שפתיים ודמעות זולגות מעיניי
"קדימה בייביבוי..כואב?" סבסטיאן מנשק את גבי
"כן" אני מצליח לא להישמע בוכה
"אם היה לנו חומר סיכה לא היה לך כואב..אבל שחכתי אותו ..מצטער" הוא לוחש ואני מהנהן למרות שהוא לא יכול לראות את פני.
סבסטיאן ממשיך לנשק את גבי..את כתפי..את ישבני..הוא נהנה לגעת בי בזמן שאני שוכב קפוא מפחד ונותן לו לעשות כרצונו.
"א..אני הולך להתקלח " אני מתעטף בשמיכה ומחזיק אותה חזק.
"תישאר " סבסטיאן מבקש
"אני רוצה שתהיה לידי. תישאר " הוא מושך את השמיכה ואני נופל על המיטה יחד איתה, מפנה אליו את גבי.
" מה יש אהוב ? למה אתה שקט בימים האחרונים " סבסטיאן מלטף את זרועי העירומה ואני בולע רוק במאמץ
"כ..כלום..אין לי מה להגיד פשוט" אני לוחש.
שקרן. יש לי כל הרבה דברים שאני רוצה להגיד לו.
פחדן.
" דבר איתי בייביבוי, אני אוהב את הקול שלך "סבסטיאן שם רגל אחת סביב רגלי ,מחזיק בזרועי ואז מושך אותי אלי.
רגלו סוגרת על רגליי וידו סוגרת על זרועותי
"א..אני צריך להתקלח " אני מתחנן
"דמיאן" סבסטיאן נאנח, מתיישב מעלי
"בייבי,אני יודע שאתה לא רגיל לבן זוג..שאתה לא רגיל אלי..
אבל בוא נבהיר כמה דברים " הוא מוחה את דמעותי
"אני לא אמא או אבא שלי. אני לא פועל לפי הגחמות שלך אלה לפי שלי.
אתה בטח חושב שאני טיפש כי כל מה שאמרת לא שינה את המצב..אבל אני לא טיפש מותק.אני פשוט עושה מה שבא לי.
ולפעמים בא לי לעשות אותך.
לעיתים קרובות אם נדייק. אני אוהב אותך.כל כך אוהב..."הוא מלטף את פני אבל אני נרתע , מביט בו בזמן שדמעות זולגות על פני
"אני רוצה שאהיה לך טוב. אבל אתה חושב שאהיה לך טוב כשזה רחוק ממני.
אז אני אגיד את זה בפעם הראשונה והאחרונה:
זה לא מעניין אותי מה אתה רוצה או מה אתה מרגיש לגבי אחרים.
מעניין אותי מה אתה מרגיש לגבי.
כל האחרים הם החיים הקודמים שלך.
עכשיו אני חלק מחיים שלך. ואתה תלמד לאהוב אותי.
אתה שלי. ואני לא מתחלק עם אף אחד.
אז אם לא תתחיל לעשות מה שאני רוצה אתה יכול לשכוח מהביקורים או מהאפשרות לתקשר עם העבר המחורבן שלך.
אני אכלא אותך בארמון עד שתבין שאני האדם הכי חשוב בחיים שלך עכשיו.
תבחר אם בא לך להנות או לסבול אבל בן כה וכה אתה שלי . אז תסתכל עלי. כל מה שאני רואה זה אותך. אבל אתה אדיש בצורה כל כך מגוחכת שלפעמים אני רוצה לייבש אותך באיזה מרתף.
ואני מסוגל דמיאן.
אז אל תכריח אותי. פשוט תעשה מה שאני מבקש ואני מבטיח שעם הזמן גם לך אהיה טוב.
אני לא אדם רע. אני אוהב אותך יותר מידי " הוא מנסה לנשק אותי ואני מסיט את פני.נלחם בו.
"אוקי..אם זאת הבחירה שלך ..." הוא מוריד ממני את השמיכה על אף שאני מנסה להחזיק בה.
אני אפילו לא מצליח להאבק בו כי הוא חזק.
"אני הולך לזיין אותך בייב" הוא אומר בקול מחוספס ואני מצמיד רגליים.
אבל הוא חזק.
הוא לוחץ את מרגלי הצורה כואבת ומפריד אותן..מרים את אחת מרגליו מעבר לכתפו
"בבקשה אל תעשה את זה סבסטיאן" אני שולח יד בכדי לגעת בפניו
"בבקשה " אני מניח את ידי על לחיו ואגודלי מלטפת בעדינות
הוא עוצם עיניים
"זה כואב סבסטיאן..בבקשה אל תעשה את זה " נראה כאילו הוא הולך לוותר
חבל שזה רק נראה ככה.
"אם היית עושה את זה מוקדם יותר לא הייתי צריך ללמד אותך לקח בייב..אבל אני עושה מה שאני חייב לעשות כדי ללמד אותך שאתה שלי. אחרי שאני אגמור איתך אולי אני אקשיב לך.
עכשיו אל תזוז יותר מידי. זה יכאב לך יותר." הוא מבקש וידי נשמטת על המזרן ,מזמן כבר לו נוגעת בפניו .
"אני לא יכול לאהוב אותך כשאתה מתייחס אלי ככה"
זה המשפט האחרון שאני מצליח להוציא לפני שהוא חודר אלי באכזריות.
אני לא מצליח אפילו לצעוק.
אין לי אוויר.
וכשהוא מנשק אותי זה עוד יותר חנוק.
אני מנסה לדבר אבל שום צליל לא יוצא מחוסר האונים.
ובאיזה שהוא שלב אני מוותר. ודמעות גולשות מעיני בזמן שהוא ננעץ בתוכי ללא הרף.
באיזה שהוא שלב הוא גומר ונשכב לידי.
"הפעם כדי שאני אתעורר כשאתה לידי " הוא מלטף את פני ומניח נשיקה על שפתי ,מכסה אותנו בשמיכה ומושך אותי אליו, קובר את פניו בצווארי.
YOU ARE READING
The Kingdom ( Hebrew )
General Fiction" אתה בסדר ? " הקול היה רך אך מחוספס " כ..כן אדוני " דמיאן התיישב על בירכיו והסתכל לצדדים. רואה שכולם מביטים בו עכשיו במבט פעור. ואז הוא הביט אל פרצופו של האדם מולו ..מבטיהם נפגשים. זה היה סבסטיאן. הבחור היה אגדה במחוז שלו. כולם דיברו עליו והעריצו א...
