"בוא הנה" סבסטיאן מושך אותי אליו אחרי שהוא נשען על הרכב.
הוא מחבק אותי ומנשק את מצחי ואני מגלגל עיניים
"אני רוצה ללכת לישון " אני ממלמל לפני שהוא מנשק אותי ומשפיל מבט..סנטרו פוגש ברקתי בעדינות.
"לא תישאר איתי קצת ?" סבסטיאן מלטף את שיערי
"לא, אני עייף " אני ממלמל
"אם תישאר איתי אני לא אעיר אותך בבוקר " אני מקשיב
"בסדר. אבל בלי...אה..אתה יודע למה אני מתכוון" אני מסמיק בבושה
"בלי סקס ?" אני משאיר את ראשי מושפל ובולע את רוקי בחוזקה
"חשבתי שאתה אוהב את זה " הוא מלמל
"א..א..אני כן א..אני רק עייף "אני מצייץ
"תסתכל עלי " הוא מבקש ומבטי נורה לשלו בבילבול
"תגיד לי שאתה אוהב אותי " סבסטיאן האכזרי חזר
"תגיד את זה " הוא מסובב אותנו ועכשיו גבי על המכונית , נחבט באחת הדלתות בצורה כואבת ואני מתכווץ
"תגיד " הוא אוחז בידי בחוזקה ומנער אותי
אני נשאר בשקט..
"תגיד לי שאתה אוהב אותי " אני לא יכול
הוא סוטר לי , ואני הולך כמה צעדים רחוק ממנו כדי לא ליפול..מתייצב.
וכל הצד השמאלי של הפנים שלי משותק ופועם מכאב.
העיניים שלי צורבות ודמעות זולגות על פני
אני פוער את עיני ולא מסתכל עליו
"אני מצטער " הוא לוחש ואני נרתע ממנו
" דמיאן לא התכוונתי " דמעות זולגות מעיניו
"ז..זה בסדר אני..אני רק..אני עייף " אני בולע את רוקי ומתרחק
"א..אני אלך , לילה טוב " אני רועד מרוב פחד והולך כמה צעדים אחורה ואז כמעט רץ קדימה אל הכניסות.
אני בוחר את הכניסה הראשונה שאי פעם ראיתי כשבאתי לפה.
ואני עולה לחדר שפעם שהיתי בו.
נועל אחרי וממהר להתיישב על המיטה.
אני בהלם..אני אפילו לא מצליח לבכות.
אני מוריד את הנעליים שלי ושוטף פנים,מוריד את הזקט שלי ונכנס למיטה בחולצה ומכנסיים
ועם מחשבות מפחידות.. אני נרדם..
-
"דמיאן ?" ורוניקה מביטה בי כשאני יורד מהמדרגות המסולסלות
"מ..מה ?" אני רואה את הבהלה שלה
"לאן נעלמת הלילה ? סבסטיאן דאג..הוא חשב שברחת" הלוואי והיה לי את האומץ
"י..ישנתי בחדר שישנתי בו לפני שעברתי אליו" אני לוחש
היא נאנחת בהקלה
"בוא, תמהר" היא לוקחת את ידי ואנחנו רצים
אין לי מושג למה.
ואז אנחנו נעמדים מול הכלא שלי.
הדלת נפתחת..וברגע שסבסטיאן מבחין בי הוא מושך אותי אליו ומחבק אותי בכל הכוח.
הוא בכה.
העיניים שלו אדומות ונפוחות והוא מבולגן
"הלילה הזה היה גיהנום " הוא לוחש לי ,סוגר את הדלת ונועל וחוזר לחבק אותי
"חבק אותי חזרה..בבקשה. אני צריך לדעת שאתה פה " אני מחבק אותו בלת ברירה
"הלילה הזה היה גיהנום דמיאן. אני חוזר הביתה ורואה שאתה לא פה.
אפילו לא הודעת לי..לא דיברת איתי..פשוט ברחת.
חשבתי שאני הולך למות דמיאן.
נעלמת וחשבתי שאני לא אוכל לשאת את זה " הוא מחבק אותי חזק
אני מגלגל עיניים
בעוד יום בדיוק הגישה הרגישה והנחמדה תעבור ואז מה ? נחשו ?
הוא יחזור להיות הוא
"אני פה סבסטיאן. תפסיק לבכות " אני רוצה שיתרחק. אני נגעל ומפחד ממנו ואני רוצה שיתרחק פשוט.
"אני מצטער על הלילה שעבר. אני מצטער על שהכאבתי לך..לא התכוונתי להיות תוקפני " הוא מנשק את מצחי
"זה פשוט מתסכל ומבלבל אותי שאתה לא אומר את זה..אני מצטער דמיאן.." הוא מנשק את לחיי
"אני הולך להחליף בגדים " אני טופח על כתפו
"תפסיק להתחמק "סבסטיאן נאנח
"אני לא מתחמק..פשוט אין לי מה להגיד " אני ממלמל ולוקח בגדים מהארון.
---
מאוחר יותר אני צופה בטלויזיה בסלון , משועמם..כשסבסטיאן נכנס ומתיישב מעלי מנשק אותי
"לא הצלחתי לגבש הסכם " הוא נאנח
"מתסכל " הוא לוחש , קורע לי את החולצה כשאני נותר בהלם ומנשק את חזי ובטני, משכיב אותי על הספה.
הוא מוריד ממני את המכנסיים והבוקסר ומתנשף
" אני אוהב אותך " הוא חודר אלי.
וזה כואב..כל כך כואב.. שאני לא מסוגל אפילו לצעוק.
אני מתייבש מרוב כאב.
וכשהוא מסיים הוא נשכב מאחורי על הספה ומנשק את כתפי וצווארי
"אני אוהב אותך " אני כל כך נגעל מהאמירה הזאת שאני רוצה להתרחק.
אבל אני לא יכול..אחרת הסבל ימשיך.
"העור שלך רך..כל כך עדין " הוא מנשק את גבי ואני מנסה לא להירתע
"ת..תודה " רד ממני
"תתקרב אלי בייב.הכי קרוב שתוכל "הוא לוחש,מנשק את כתפי.
"אני רוצה ללכת להתקלח " אני ממלמל
"אני רוצה שתישאר בייב..אני לא רואה אותך הרבה חוץ מהזמנים הקצובים האלה.
ואני רוצה לבלות איתך אותם ולא בשינה.
אני רוצה שתדבר איתי בייביבוי.אני רוצה שתפסיק לברוח " הוא מלטף את גבי
רצון זה דבר טוב.
אני משתדל לא להירתע מהמגע שלו אז אני עוצם עיניים בחוזקה ושומר על נשימות שטוחות
"אתה דרוך בייב..הכל בסדר ?" הוא כורך יד אחת סביב מותני ומרים את עצמו מעט , מסובב אותי בכדי שאשכב על הגב ומסתכל עלי..מלטף אותי
אני בוהה בתקרה ומנסה להתעלם ממנו.
אבל הוא מנסה למשוך את תשומת ליבי ומסיח את דעתי
"אתה שוב קריר אלי " הוא נאנח
אני מתיישב וקובר את פני בידי
"אני לא יכול לעשות את זה יותר " אני לוחש
"מה ?" נראה שסבסטיאן לא שמע
"שום דבר..אני פשוט מעדיף ללכת להתקלח ולהתלבש כדי שנשב בנוח"
אני לא יכול לסבול את זה יותר
"אוקי בייב..לך ,אני אחכה לך "אני מהנהן ונכנס להתקלח.
ואני מתחיל לבכות ברגע שזרם המים רועש מספיק.
אני משתדל שהבכי אהיה חלש .
וכשאני מרגיש בסדר בערך אני יוצא.
אני מתייבש ומתלבש ויורד חזרה לסלון..
סבסטיאן יושב שם עם מכנסיים עליו כשקו הבוקסר מבצבץ.
" שב איתי " הוא נבקש ואני מתיישב לידו,נאנח
"אתה רעב ?" הוא מלטף את רגלי
"לא" אני ממלמל
אני רוצה להקיא יותר.
איכס.
אני כל כך שונא להיות פה.
"בכית?העיניים שלך אדומות.למה בכית?" הוא בוחן את עיני בדאגה , מתקרב אלי
"נכנס לי סבון לעיניים..עדין כואב לי קצת " אני אוהב את היכולת שלי להמציא שקרים ולגרום למה שיוצא לי מהפה להישמע נכון.
"שטפת עיניים ?" הוא מלטף את שיערי ואני מהנהן
"זה יעבור " הוא מנשק את עיניי ואני רוצה לדחוף אותו ממני.
אבל במקום להתרחק הוא מתיישב מעלי
"א..אני מנסה לצפות בתוכנית " אני מבוהל
"תצפה בה אחר כך.
אני רוצה שנדבר" הוא מנשק אותי
אוקי.לדבר. לדבר זה בסדר.
בערך.
"חשבתי שבסוף השבוע הקרוב נבלה קצת ביחד..אני מרגיש שאני מאבד אותך עם המרחק הזה והעבודה..אני רוצה יותר מסקס והתכרבלות יחד.
אני אוהב לחבק אותך עד שאני נרדם או לקום בבוקר כשאתה הדבר הראשון שאני רואה. אני אוהב לנשק אותך ולגעת בך אבל זה לא מספיק לי.
אני רוצה יותר" הוא מלטף את לחיי
"יותר?" אני מבולבל
מה יכול להיות יותר מסקס? הוא לקח ממני הכל. מה הוא עוד רוצה ?
"אני רוצה שתאהב אותי " בחיים לא
אני מתכווץ
"מה זה אמור להביע ?" הוא בוחן אותי ,איך שאני מתכווץ
"שורפות לי העיניים שוב "
YOU ARE READING
The Kingdom ( Hebrew )
General Fiction" אתה בסדר ? " הקול היה רך אך מחוספס " כ..כן אדוני " דמיאן התיישב על בירכיו והסתכל לצדדים. רואה שכולם מביטים בו עכשיו במבט פעור. ואז הוא הביט אל פרצופו של האדם מולו ..מבטיהם נפגשים. זה היה סבסטיאן. הבחור היה אגדה במחוז שלו. כולם דיברו עליו והעריצו א...
