The Kingdom ( Hebrew )

part 14

זמן קצר לפני שחזרנו הביתה סבסטיאן איים שאם לא אעשה מה שיבקש הוא יעניש אותי.
בנסיעה חזרה הוא סגר את המחיצה שלנו עם הנהג והושיב אותי על ארבע כשהתחת שלי מולו.
הוא הוריד לי את המכנסיים והתחיל להכות אותי.
זה כאב.
ונשבעתי שלא אדבר אליו שוב בשום צורה חוץ מאוטומטית.
כשהוא סיים הוא נשק לישבני והרים את הבגדים שלי חזרה.
התיישבתי לידו בשקט וחגרתי חגורה..
רציתי להקיא מרוב שנגעלתי ממנו.
" שים חזרה את הטבעת ולעולם אל תעלה בדעתך להוריד אותה שוב " חטפתי את הטבעת מידו ושמתי אותה בכעס.
נמאס לי להיות הבובה שלו.

----

כשאנחנו מגיעים מלקולם ורוניקה ומוריס מחכים לנו.
אני לוקח את המזוודות שלי , מהנהן אליהם ורץ לחדר ששהיתי בו לפני ה...זה.
כשאני בכניסה לחדרי אני שומע דיבורים ומנסה להקשיב.
"מה קרה בינכם סבסטיאן ? " ורוניקה נאנחת
"כלום " הוא מדבר באדישות
"סבסטיאן.." מלקולם מזהיר
" עקשן ומרגיז כמו תמיד. לימדתי אותו לקח " הוא מסנן ואני מתכווץ
" מה זאת אומרת לקח ? הרבצת לו ? " אין תשובה
" מה הגילגול עיניים הזה סבסטיאן ? הרבצת לו ? אתה נורמלי? אנחנו מנסים לגרום לו להישאר פה ואתה הורס את העבודה. אם לך לא אכפת ממנו זה בסדר. אבל אל תוציא את העצבים שלך על הנער. הוא רק בן 16 למען ה "מלקולם נוזף
"אתה לא...אתם לא .." ורוניקה ממלמלת
"כן, שכבנו " הוא נאנח
"אני נשבע שלפעמים בא לי להרביץ לך" מלקולם מסנן
" הוא חדש בכל זה סבסטיאן.
מה לעזאזל חשבת כשהכרחת אותו לעשות את זה ?" מלקולם נוזף
"אתה בכלל אוהב אותו ? אני לא מבינה " ורוניקה נוזפת גם היא
" ברור שאני אוהב אותו " סבסטיאן ממלמל
"אז תתנהג כמו אחד שאוהב אותו ולא כמו אדיוט.
אתה לא בן 17 יותר סבסטיאן.
אם הילד הזה יצא מושפל או פגוע אנחנו לא נוכל לעזור לך.
נכון שמרגע ששמת עליו חותם מותר לך לעשות מה שתרצה.
אבל עם זאת אני לא אתן לך לעבור בשום אופן גבול מוסרי.
הוא נראה כאילו הוא פוחד מימך. הוא רזה ונראה כאילו הוא לא ישן בכלל.
אם לא תתחיל לעבוד על עצמך אני בעצמי אדאג שתתגרשו " מלקולם מטיח
"לא. אתה לא יכול לעשות את זה. זה יפעיל את הקללה. גם את שלך " הקול של סבסטיאן היה מתחכם
"זה לא מעניין אותי סבסטיאן. הוא נותק מהמשפחה שלו , התחיל חיים חדשים והתחתן איתך בפחות מחודשיים.
שינינו אותו ועשינו יותר מידי לפני שהוא היה מוכן.
אם לא תרגע אתה לא תראה אותו שוב " מלקולם קרוב לנהמה
"אני לא רוצה שהוא ילך "סבסטיאן לוחש
"אז אל תיתן לו סיבות" מלקולם יורק
אני סוגר את הדלת ומשאיר חריץ קטן , פותח את המזוודות.
אני מתחיל להחזיר דברים לארונות .
וכשאני מסיים אני עדיין יושב על הרצפה כי פחות כואב לי ככה.
"היי בייבי " אני שומע את סבסטיאן ונעמד, נסוג אחורה כשהוא לוקח צעד קדימה.
" ה..היי " אני מגמגם
" יש לי שאלה אליך " הוא מושך אותי אליו ,מצמיד אותי אליו בעזרת מותני ומנשק אותי
"אתה מפחד ממני ?" הוא מחכך את לחיו שבשלי
"ל..לא " אני לוחש
"באמת ?" אצבעותיו מלטפות את לחיי כשהוא נועץ בי מבט
"אז אם אני....אתחיל לגעת בך..." הוא מכניס יד אל מתחת לחולצתי וידו עוברת על גבי העירום לפני שהיא מצמידה אותי עוד אליו
"או אפתח לך את המכנס .." ידיו יורדות אל תמכנסי ופורמות את הכפתור
"או..אזרוק אותך ..." הוא דוחף אותי על המיטה
"על המיטה..." הוא עולה מעלי
" בבקשה תפסיק " אני לוחש
"זה לא יפריע לך ?" הוא ממשיך בשאלה שלו ומתעלם ממני
"ת..תפסיק. בבקשה. אני מצטער אם עצבנתי אותך לא התכוונתי " הטון שלי מתחנן
" אז אתה פוחד ממני " הוא ממלמל, מנשק את צווארי בזמן שידיו נכנסות אל מתחת לחולצתי ונוגעות בי
"טוב מאוד. אתה צריך. עכשיו תקשיב לי " סבסטיאן נועץ בי עיניים רעות
" אתה מתחיל להתנהג יפה . כמו שאני רוצה. או שאתה תסבול.
מעכשיו אתה לומד לאהוב אותי.אתה תחזיר לי נשיקה. אתה תיגע בי. אתה תדבר אלי. אתה לא תתעלם ממני.
ואני רוצה שתחייך. רק אלי.
בעוד שעה צלמים יקיפו את הבית הזה והם חושבים שאנחנו לא יודעים.
אתה ואני נצא החוצה למרפסת כדי שאהיה להם צילום טוב של שנינו. ואתה תשתף פעולה.
מהיום אני לא רוצה לראות אותך מזיל אפילו דמעה אחת. זה רק חיוכים דמיאן.
וזה לא מעניין אותי אם לא מתחשק לך.
טוב פה. זה לא גיהנום. אתה פשוט רואה את זה ככה. ואתה תתחיל לראות את זה אחרת " אני ממצמץ בהלם , לא מאמין שלוקחים לי גם את הזכות לבכות
"אני אוהב אותך בייביבוי. אבל אם אתה לא תאהב אותי חזרה אני אצטרך לכפות עליך.
ההורים שלי חושבים שמשהו לא בסדר איתך. שאתה עצוב.
למה אתה עצוב בייב ? מה חסר לך ?" הוא מסיט כמה שיערות מפני
"כלום " אני לוחש
"מה אוכל לעשות בכדי שתחייך ?" הוא מנשק את מצחי
" מה הבחור הקטן.." הוא מנשק את אפי
"והיפה שלי .." הוא מנשק את לחיי
"רוצה ? " הוא מנשק את הלחי השניה וממשיך לפזר נשיקות על פני
" ה..הכל בסדר סבסטיאן ,באמת " אני נותן לו חיוך קצר ומשפיל את עיניי
" אני רוצה שתהיה מאושר בייב..מה אתה רוצה שאעשה ? " אני נגעל ממנו. מהמגע שלו ומהדיבור שלו ומהמבטים שלו.
אני רוצה ללכת הביתה.
"אני בסדר סבסטיאן. תפסיק " אני נאנח
"מחר אתה עובר לחדר שלי. אני לא שואל אותך. אז כדי שתהיה מוכן " אני פוער את עיניי
"סבסטיאן..בבקשה תן לי להישאר בחדר " אני מסתכל עליו בהתחננות
"לא. להיות רחוק ממני זאת לא אפשרות. "הוא נוזף
"אבל.." הוא מקדיר פנים
"עוד אבל אחד ואתה תמצא את עצמך שוב על ארבע כשאני מפליק לך. תזהר" הוא מצמצם אלי עיניים ואני מתכווץ
"מ..מצטער " אני משפיל מבט
"נשק אותי " הוא מבקש.
אני מסתכל עליו והוא נועץ בי מבט
אז אני נאנח ושם את ידי על עורפו , מושך אותו אלי ומנשק אותו.
למה להילחם כשהוא תמיד ינצח ?
אני פשוט נותן לו מה שהוא מבקש ואני מקווה שהוא יעזוב אותי בשקט.
הוא מחדיר לשון ואני עושה את אותו הדבר , ידי השניה מושכת אותו אלי..הוא מתחיל להזיז את אגנו כנגד שלי ואני מגלגל עיניים, מחזיר לו בתנועות משלי.
לאט לאט הוא יורד לנשק את צווארי ואני נותן לו , מושך בשיערו מעט ומקווה שכואב לו.
אני פולט אנחות מזויפות וגניחות וכשמספיק לו אז אני קם וסוגר לעצמי את המכנס , מסדר את החולצה.
" היית טוב בייב " סבסטיאן שוכב על המיטה מתנשף ומסתכל עלי בחיוך
אני מהנהן אליו
"תפתח את החולצה. כשנצא למרפסת אני רוצה שהיא תהיה פתוחה " ואכן כשאנחנו הולכים למרפסת החולצה שלי פתוחה.
סבסטיאן מרים אותי על המעקה ומושיב אותי שם. מנשק אותי ואז יורד לנשק את צווארי וחזי .
אני עוצם עיניים ומנסה להרגיש מה שהוא אבל כשהוא נוגע בי אני מרגיש רק גועל.
אחרי עשר דקות שאנחנו מתמזמזים ושולחים זה לזה חיוכים הוא סוף סוף שואל אותי אם אני רוצה להיכנס.
אני נענה בחיוב והוא לוקח את ידי בידו ומושך אותי לתוך חדר שוב.
"הקשבת לי סוף סוף " סבסטיאן מנשק אותי
"רואה ? זה לא היה כזה נורא " הוא מחייך ואני מחייך חזרה , מבפנים רוצה להקיא מרוב שאני נגעל ממנו.