The Kingdom ( Hebrew )

part 21

"בוקר טוב " סבסטיאן מנשק את גבי , מצמיד אותי אליו.
אני נשאר בשקט, בוהה בקיר מולי
"הכל בסדר בייב ?" הוא מניח את שפתיו על עורפי
אני מהנהן בתגובה
"דבר אלי בייביבוי" הוא לוחש ומניח נשיקה קרוב לאוזני
אבל לא התחשק לי לדבר. אז שתקתי.
"יש לנו ישיבה מאוחר יותר ..זוכר ?" הוא קם מהמיטה ואני מהנהן
" דמיאן" הוא מרים את קולו מעט ומבטי פוגש בשלו במהירות
"מה לא בסדר ?" הוא מתיישב מולי ואני מתרחק מעט
"כלום" הקול שלי ריק וחסר כל רגש.
אני מרגיש כמו רובוט והמילים שלו חוזרות ומתנגנות לי בראש.
המחוזות לא יקבלו אותי
והקללה תשוב לפעול אם אני אתגרש ממנו.
אני לבד.
אני לגמרי לבד.
"דבר איתי בייביבוי..אתה מדאיג אותי " הוא שולח יד אל פני ואני מתרחק אוטומטית
"ה..הכל בסדר " אני לוחש
"אני בסדר..רק הייתי שקוע בבהיה " אני ממלמל בשקט
"אוקי " סבסטיאן מחייך חיוך קטן
" אני אהיה פה עוד שעה וחצי בערך כדי לקחת אותך לפגישה.תלבש מה שאני אשלח לך " הוא קם לארון
"הא..אתה זוכר את המסקרת ההיא מהמסיבת עיתונאים שהייתה גם בחתונה ?" הוא סוגר את הכפתור של מכנסיו
"היא רוצה לראין אותך ולעשות לך כמה תמונות לכבוד המקום הראשון " הוא מסתובב ושולח לי חיוך
"זוכר? אתה הראשון מתוך 100 הגברים היפים ביותר השנה " הוא לובש חולצה מחויטת , מתחיל לכפתר אותה ומסתכל עלי בחיוך
"אני לא רוצה " אני ממלמל , משפיל את מבטי את ידי
"היי..למה לא ? זה אמור להיות כיף " הוא מתיישב על המיטה
" אני..אני פשוט לא רוצה " אני מתכווץ בתוך עצמי.
הוא נאנח.
"אתה תראה שכשנהיה שם אתה תהנה מזה " כמובן שהוא לא יקשיב.
"אני לא רוצה " אני משחק באצבעותי
"אל תהיה ילד קטן בייב..זה אמור להיות כיף.
אהיו שם אנשים שיטפלו בך , יהיה אוכל טוב והצוות נחמד..תכיר אנשים בייב..ואנשים יכירו אותך " הוא מחייך אלי
" אני לא רוצה סבסטיאן.
אני לא רוצה תמונה שלי שכתוב עליה דמיאן אורסן ואיזכור שאני הבעל שלך. אני לא רוצה להיות ידוע ואני לא רוצה להכיר אנשים. אני רק רוצה להישאר בחדר ולהעמיד פנים ששום דבר מזה לא קרה כשאתה לא פה.
עזוב אותי " אני מסנן
"נדבר על זה מאוחר יותר. אבל אני עדין מתעקש שתלך. אחרי הישיבה אני אזיז פגישות ונוכל לדבר " הוא בא לצאת כשאני פולט צחקוק מיוסר ומבטו נורה לעברי
"לדבר איתי או להרביץ לי ? אני רק רוצה להיות מוכן נפשית למה שהולך לבוא " אני לועג באכזבה.בשנאה.
"דמיאן אמרתי שאני מצטער אוקי ? מה אתה רוצה שאעשה ?.." הוא סוגר את הדלת
"אני רוצה שתחזיר את הזמן אחורה ותשאיר אותי מחוץ לכל זה " אני מתפרץ בצעקה.
הוא מסתכל עלי בהפתעה לרגע ואני מתחיל לבכות,קובר את פני בידי
" אני לא יכול להחזיר את הזמן אחור אהוב..אבל אני יכול להשתפר בעתיד" הוא מתיישב על המיטה אבל אני מתעלם
" אל תבכה..אני לא מסוגל לראות אותך ככה " היד שלו נוגעת בגבי ואני דוחף אותה ממני
" אני שונא אותך " אני צועק , זורק עליו כל דבר בהישג ידי אפילו בלי לשים לב מה.
"אני שונא אותך" אני מתייפח , מכסה את פני
"דמיאן תרגע בייביבוי..בבקשה תרגע " הוא מנסה למשוך אותי אליו ואני דוחף אותו
"אל תיגע בי. אל תיגע בי. אל תדבר אלי ואל תסתכל עלי " אני נכנס בין השמיכות , מכסה את עצמי בשמיכה מעל לראשי
הוא נאנח
"בעוד שעה וחצי אני אחזור..כשתהיה רגוע..ואחרי הפגישה יש לנו על מה לדבר.." הוא קם ועוזב

---

מאוחר יותר אני מסיים להתלבש כבר ומביט במראה.
העיניים האדומות האלה..
אני רוצה לבכות.
הבחור שמשתקף מולי נראה עצוב..מותש..חסר אונים..
העיניים שלו כבר לא מרתיעות אותי.
אבל חוסר האונים שלו כן.
אני חסר אונים.
אני מדוכא.
נאנחתי, מיד אחרי היו דפיקות בדלת אז מיהרתי להתיישב על המיטה ולעשות כאילו לא עשיתי כלום.
כשסבסטיאן נכנס , הלב שלי האיץ בפחד.
השפלתי מבט ושיחקתי באצבעותי
" מוכן בייביבוי ?" הוא מחייך אלי ואני מהנהן ללא הבעה
"אני חייב ללכת ?" אני לוחש
"אני ממילא לא עושה שם כלום..אני חייב ללכת ?" אני בולע רוק בחשש
" הלוואי ויכלתי לתת לך להישאר בחדר בכדי להוריד את העצב הזה מהפנים שלך.
אבל אני לא יכול...זה כבר לא נתון בידיים שלי..זה חוק " הוא מחייך אלי חיוך קטן ואני משפיל מבט , לוקח נשימה עמוקה ומנסה להירגע.
"בסדר" אני קם , מתקרב לדלת..אבל סבסטיאן מושך אותי אליו לחיבוק שאני לא מתנגד לו.
"מה אני יכול לעשות כדי שתפסיק להיראות כל כך עצוב ?" הוא שואל ומהדק אותי אליו
" אני בסדר "אני לוחש
"תעזור לי דמיאן..אני לא יודע מה לעשות יותר "הוא מתחנן
"יש לי ולך ישיבה עכשיו.בוא נלך " אני מתנתק ממנו ופותח את הדלת , יוצא החוצה ומתחיל להתקדם בעצמי לדלת המרפסת כשתופסים בידי
"אל תברח ממני. אני לא מצורע. פשוט תגיד לי מה אתה רוצה.בבקשה בייביבוי " הוא מחזיק בפני ואני דוחף אותו
"אני רוצה שתתרחק ממני " אני עובר אותו ועולה במדרגות אל המרפסת, כשאני מגיע אני מתיישב באחד הכסאות הענקיים עם ורוניקה ומשתעמם כמו פעם שעברה.
רק שהפעם אני לא מעיף מבטים סביבי.
אני מסתכל על טבעת הנישואים הדוחה שלי ובא לי להקיא פשוטו כמשמעו.
אני מתעב את הטבעת הזו.
כל כך מתעב.
לעזאזל.
אני פשוט יושב שם ובוהה בה בגועל כמו אדיוט.
" דמיאן " הקול העבה מבהיל אותי.
אני מביט בסבסטיאן שכורע ברך לידי בבהלה ומנסה לנשום.
"איך הגעת לפה ?" אני מצייץ
"הישיבה נגמרה תוך שעה וחצי...מצאנו פשרה ככה שהפגישה לא התארכה כמצופה" הוא מחייך
"הו"אני עדין מעט מבולבל
יש רגע של שתיקה בינינו ואז הוא מבחין בטבעת הנישואים שהורדתי מאצבעי
הוא שם את ידו על ידי המחזיקה בה ונאנח
"אני צריך שתעזור לי להבין מה אתה רוצה בייביבוי.
אני צריך יותר "אין לי יותר מזה
"אני לא יכול יותר לשכב איתך. אני לא מסוגל לעשות את זה בידיעה שכל נגיעה שלי מגעילה אותך" הוא לוחש
"אני רוצה יותר " הוא מלטף את ידי
"אין לי יותר מזה" אני משפיל מבט
הוא נושם עמוק ונושף לאט
ואז יש שקט לכמה רגעים
"בוא " הוא קם במהירות , מושיט לי יד.

אני לא לוקח אותה..נעמד.
"בוא נסיים עם זה " אני נאנח , מתפלל שזה יהיה קצר.
לא בא לי להקשיב שוב לאחד הנאומים החוזרים שלו.

אני לא יודעת למה הייתה ירידה בתגובות ובמועדפים.. אז אם יש לכן מה שהוא להגיד לי פשוט דברו