פרק 2

393 27 15
                                    

אחרי שהרגעתי את קאלום על התלהבות היתר שלו (בגלל שאני איתו באותה כיתה) שמענו את הצלצול. ״אז קאלום..... איפה הכיתה? הרגע צלצלו...״. קאלום נראה כאילו הוא נזכר במשהו, עלינו במדרגות לקומה השנייה ונכנסנו לכיתה שבתחילת המסדרון. המורה הייתה בכיתה. אחר כך קרו כמה דברים בשיא המהירות: המורה התעצבנה, קאלום אכל סרט על זה שאיחרנו, המורה הבחינה בי ושלחה את קאלום למקום שלו ואז קרה הדבר הכי מפחיד בעולם. היא ביקשה ממני להציג את עצמי. נכנסתי לסרט רע מאוד! מה אם לא יחבבו אותי? ״היי אני זואי המינגס.נעים להכיר אתכם!״ לפתע שמעתי מהשורה האחרונה מישהו צועק ״ילדת הכאפות החדשה מכוערת!״ ישר קאלום הסתובב וחיפש מי צעק את זה אבל בתכלס, נעלבתי. ״סתום שון!״ שמעתי את קאלום צועק בזמן שהמורה ניסתה להרגיע את הרוחות. ״שבי ליד קאלום.״ היא ירתה לעברי. לא התווכחתי והתיישבתי. היה שעתיים ספרות מה שאומר שניסיתי למצוא דרך להירדם תוך כדי שהמורה ~אחמ אחמ חופרת אחמ~ אבל לא אמרתי את זה בקול. אני לא ילדה טובה אבל אני לא מתה על ריתוק.הצלצול נשמע וסוף סוף היה הפסקה. אני וקאלום יצאנו מהכיתה ונפגשנו עם לוק אשטון ומייקל. צעדנו לכיוון החצר לאזור שאף אחד לא מגיע אליו והתיישבנו. אחרי שבדק שאנחנו לבד קאלום התחיל לספר לבנים את כל מה שקרה עם שון המפגר הזה. הייתי עם האוזניות ושמעתי את הלהקה שאני אוהבת DIAURA* עד שקלטתי שהבנים נועצים בי מבט. ״מה?״ שאלתי. ״איך בכלל שתקת לו? את בדרך כלל לא סותמת לאף אחד! כולל אותי!!!״ לוק אמר בהפתעה מוחלטת. ״זה לא בדיוק כיף לקבל ריתוק על היום הראשון שלי פה אז העדפתי לסתום הפעם!״ עניתי עם דגש על הפעם. הצלצול נשמע וחזרנו לכיתות. אחרי יום מייסר של שש שעות לימוד נשמע סוף סוף הצלצול הגואל. יצאנו כל החבורה אל מגרש החנייה ומייקל אמר ״תעלו לאוטו״. עליתי למושב הקדמי ליד הנהג (מה אני אעשה? זה המקום החביב עליי באוטו) ואף אחד לא התווכח, מה שגרם לי להרגיש עוד יותר מוזר. כשהגענו הביתה (הבנים מבלים אצלנו יותר מאשר בבית שלהם. זה כזה מוזר!) נזכרתי שאין כלום לאכול ואמרתי לבנים שאני יוצאת לקנות פיצה (לא אוהבת שליחי פיצה! כאלה מטרידניים!). כשהגעתי לפיצרייה משהו תפס לי ביד והרגשתי לכודה. גיליתי שאני מוקפת בחבורת הפח ( הכינוי שהמצאתי לבנות הפרחות המגעילות) והן איימו עלי שכדאי שאני אתרחק מהבנים. צחקתי להן בפנים! אני לא מעוניינת באף אחד מהם! הם כמו אחים שלי! קניתי את הפיצה וחזרתי הביתה.
----------------------- אחרי 3 שעות------
אחרי מה שנראה כמו קרב אבוד בפלייסטיישן בפיפא וכמובן ניצחון לי ולמייקל נשמעה דפיקה בדלת.כשלוק פתח את הדלת הוא נהיה בשוק. מסתבר שקיבלתי זימון לאקדמיה הארצית למחול בסידני. כולנו היינו בשוק.
------------------------------
1)DIAURA- להקה שבאמת קיימת! מומלצת מאוד לאוהבי רוק אלטרנטיבי והארד רוק יפני. גם למי שלא-תנסו!!!
2)!!!! אני לא באמת שונאת שליחי פיצה. זה אך ורק הדמות.
3)אני מחפשת בטאית! (מישהי שתבדוק את הסיפור לפני שאני מפרסמת ותתקן שגיאות כתיב וכאלה) מי שרוצה שבבקשה תגיב.....

למצוא את דרכיWhere stories live. Discover now