למצוא את דרכי

פרק 7

ישבתי בחדר עם האוזניות וניגנתי בגיטרה עם השיר שהתנגן מהפלאפון.
In the night, in the beat of city 
We steal ourselves away and hold on tight
You were there, yeah, we were all there
Too young, too smart, too much for this one town
We'd get so high, we got lost coming down

When we were kids in the street, kids in the street
When we were kids in the street, just kids in the street
Remember when we

We used to laugh, we used to cry
Live and die by the forty-five
Take me back, I'll go there
Who could stop us, and who would care?
Always keep, to the kids in the street
בכיתי תוך כדי. הבנתי לראשונה את משמעות השיר הם היו בסך הכל ילדים שהרגישו שהם מסוגלים הכל. שהיו יותר מדי חכמים, יותר מדי צעירים יותר מדי בשביל ׳עיירה קטנה׳.הם היו רגילים לבכות, לצחוק, להרגיש מתים 45 דקות מאוחר יותר, לומר מי יכול לעצור אותנו? למי אכפת? ותמיד ההרגשה נשמרה שהם היו ברחוב. הבנתי שאני מחוייבת להחזיר תשובה בנוגע ללהקות המחול. מה אני אעשה? אני לא רוצה לעזוב! שמעתי דפיקה. עצרתי את השיר באוזניות והפסקתי לנגן. ניגבתי במהירות את העיניים וקראתי ״יבוא!״ הדלת נפתחה ״או היי לוק.״ הכרזתי. ״היי. אפשר לשבת?״ עניתי שכן וחזרתי לנגן.
We were dreams, we were American graffiti scenes
But no war, no peace, no hopes, no dreams, just us
And the songs, with the words we'd sing wrong
And we'd drive until that jealous sun fell down
Just to wash ourselves in the moonlight summer sounds

When we were kids in the street, kids in the street
When we were kids in the street, just kids in the street
Remember when we

We used to laugh, we used to cry
Live and die by the forty-five
Take me back, I'll go there
Who could stop us, and who would care?
Always keep, to the kids in the street

(Huh, huh, huh) and we never felt, so alive (so alive)
(Huh, huh, huh) and we'd dance, all, night, under the sky (under the sky)
(Whoa, whoa, whoa) and we'd live (we'd live), we'd breathe (we'd breathe),
We'd die (we'd die)
(Whoa, whoa, whoa) when the world, stood, still, for you and I
Just (you and I)

Candles burn, 'cause the world will always turn
I'll burn both ends until my fire's out
Lost in the darkness, I can still scream out (aaah)

We used to laugh, we used to cry
Say goodbye to I-35
Take me back, down a dirty road
Where it went, we didn't care to know
A glory night is a story saved
Mark the chapter, but turn the page
Always keep, to kids in the street
When we were kids in the street
Just kids in the street
לוק לא עצר אותי. לא הרגשתי שאני בוכה עד שהוא חיבק אותי וניגב לי את הדמעות. ״למה את בוכה קטנה?״ ״א. אני לא קטנה וב׳. אני מחוייבת להחזיר תשובה בנוגע ללהקות ואני לא רוצה לעזוב. אני אבודה בחשכה והדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה לצרוח את זה החוצה.״ (lost in the darkness I can still scream out- מהשיר) אמרתי. ״תסתכלי עמוק לתוך ליבך. מה את עושה שם? תתעלמי מהרצונות שלי, של אמא ,של קאלום ושל כל השאר. מה את תחליטי? בסופו של דבר את היחידה שתצטרך לחיות עם ההחלטה הזו.״ עשיתי כדבריו. ראיתי את עצמי מצטרפת ללהקה הספרדית, רוקדת מאושרת, מצליחה במחול. ואז הופיע הכאב. הכאב של לעזוב את קאלום, את אשטון ומייקל, ולעזוב את המשפחה שלי. ״אני מתחננת לוק תאמר לי מה לעשות!! אני כל כך לא רוצה לעזוב ובו זמנית אני רוצה לעזוב!! אני מתחננת זה הורג אותי!״ בכיתי בפעם השלישית לאותו יום. נמאס לבכות! כמה אפשר רק לבכות?! ״תעשי מה שאת מוצאת לנכון. אם אני אומר לך מה לעשות זה לא יהיה נכון.״ הוא אמר. הוצאתי את כל מה שהחזקתי בלב במשך המון זמן בצרחה אחת ענקית. ״אהההההההההה!!!!!!!!״ קמתי לקחת את הפלאפון, האוזניות, המחברת ציור הפרטית שלי ואת הציוד שלי. לוק קם וחיבק אותי חזק. התנתקתי מהחיבוק שלו וירדתי לסלון. ״אני יוצאת אל תחכו לי!״ הכרזתי והלכתי למקום הפרטי שלי. זה באמצע חורשה של עצי אלון די עתיקים . התחלתי לצייר ולאט לאט שקעתי לשינה. התעוררתי לקול סירנות והתקדמתי לכיוון הרחוב. בבית ישבו הבנים ולוק חיבק את אמא שלי. ״מה קרה? מי מת?״ שאלתי. אמא שלי קמה וצעדה לעברי. ״גברתי הצעירה!!! זו הייתה הפעם האחרונה שיצאת מהבית מבלי לומר לי לאן ואו לבד! הייתי בטוחה שנחטפת או נרצחת או נהרגת!!!!! פעם הבאה שזה יקרה אני אקח לך את הפלאפון ואת המחברת!!!״ היא צעקה. ״מה?!?! אין לך שום זכות לקחת את המחברת שלי!!! יש שם דברים פרטיים שלי! קחי את הפלאפון מצידי אבל עד המחברת!״ הרגשתי שהמחברת נמשכת מידי וראיתי את אמא שלי מדפדפת בה. ״את כל כך כישרונית! זואי למה מעולם לא הראית לי את המחברת?!״ אמא שלי שאלה. ״כי זה פרטי! זה רומן גרפי שאני מציירת וכותבת!״ תלשתי את המחברת מידיה של אמא שלי ועליתי לחדר מחביאה את המחברת כמו שצריך. זה סיפור החיים שלי בציורים אני לא רוצה שמישהו יראה את זה. הסתובבתי וראיתי את קאלום בפתח החדר. ״לוק סיפר לי שאת מתלבטת. ״ ״קאלום אין לי מצב רוח להתמודד עם זה . כרגע הסוד הכי גדול שלי התגלה. באמת שאני עייפה .״ הלכתי לארון הוצאתי פיג׳מה והלבשה תחתונה ופניתי לכיוון חדר האמבטיה בחדר שלי, נכנסתי ונעלתי את הדלת אחריי. ״זואי.אני אנוכי שאני מבקש שתוותרי על החלום שלך למעני אבל את לא עוצרת בעד החלום שלי.אני אוהב אותך כל כך שאני לא חושב בבהירות כשזה נוגע אלייך.״ התיישבתי על האסלה אחריי שסגרתי אותה ובכיתי. השקט שלפני הסערה, וכשהסערה הזו תגיע הכל יתפוצץ ולא יהיה אחד שלא יפגע בסופו של דבר. גם לא אני.
-----------------------------
עבדתי קשה על הפרק..... מקווה שתיהנו
מטרה-
15 הצבעות
7 תגובות.
נ.ב.: 3 תגובות מאותו בן אדם נחשבות לתגובה אחת.....