למצוא את דרכי

פרק 5- ההודעה

עברו חודשיים. חודשיים שאני וקאלום יוצאים ביחד, חודשיים שאני לומדת באקדמיה למחול, חודשיים שאני כותבת שירים. מיס.ליין (מנהלת האקדמיה) נכנסה לסטודיו 4-הסטודיו שאני עכשיו רוקדת בו במהלך השיעור ׳קומפוזיציה׳ (הערת הכותבת- זה איך למקם את עצמך בכל חלק של מופע וכאלה) והודיעה- ״זואי המינגס וכריסטיאן ג׳יימס בואי איתי.״ למי שלא יודע כריסטיאן הוא החבר הכי טוב שלי, ואנחנו מדי פעם גולשים בים ביחד. הוא לימד אותי וזה ממש מגניב. בזמן שצעדנו מאחורי מיס. ליין הוא שאל אותי אם אם אני רוצה לגלוש אחר הצהריים. (סיימתי את הלימודים שלי בתיכון בתוכנית המואצת אז התחלתי ללמוד על שעות הבוקר. וכריסטיאן כמוני. בגלל שהוא מחונן אז הוא סיים תיכון בגיל 14 ועכשיו הוא לומד באקדמיה.) אמרתי שאין לי בעיה לגלוש איתו אחר הצהריים, ונכנסנו למשרד. מסתבר שהלהקות האוסטרלית והספרדית למחול רוצות שנצטרף אליהם ובגלל זה המנהלת מעניקה לנו יום חופש ובגלל שזו החלטה חשובה אנחנו צריכים להחזיר תשובה בעוד שבועיים. כריסטיאן חיכה לי בזמן שהלכתי להביא את הגלשן ההרוס חלקית שלי ואת החליפת גלישה. בגלל שעוד שבוע יש לי יום הולדת17 כריסטיאן החליט לעשות לי הפתעה ונסענו לכיוון הסדנא של אבא שלו.כשנכנסנו הוא ביקש ממני לעצום עיניים ואמר ״ תחשיבי את זה כמתנת יום הולדת מוקדמת.״ כשפקחתי את העיניים הוא הגיש לי גלשן יפיפה שמצוייר עליו שקיעה. הציור נראה ממש אמיתי. התלהבתי וחיבקתי את כריסטיאן ״תודה!!״ צעקתי. ״יאללה בואי ניקח את הגלשן לגלישת מבחן. מה את אומרת?״ הנהנתי ונכנסתי לשירותים שהיו על החוף. החלפתי לחליפת גלישה שלי ולקחתי את הגלשן. התחלנו לגלוש כאילו אין לנו עוד הזדמנויות לגלוש.כשסיימנו לגלוש  השמש התחילה לשקוע וביקשתי מכריסטיאן להקפיץ אותי הביתה.לא היה לו בעיה עם זה.
-------------כעבור שעה וחצי-----------
נכנסתי הביתה והודתי לכריסטיאן. זה נסיעה ארוכה אחרי הכל. לקחתי את הגלשן והחליפת גלישה שלי מהאוטו של כריסטיאן ונכנסתי הביתה. כשנכנסתי ראיתי את כולם יושבים בסלון ומביטים בטלפונים שלהם שהיו מונחים על השולחן האילו הם מצפים לשיחה חשובה. החלטתי להבהיל אותם וצעקתי ״הגעתי! נשארו לכם עוד שתי משאלות!״ כולם הרימו את הראשים שלהם וראו אותי. לוק רץ אליי חיבק אותי ״איפה היית?!? התחרפנו מדאגה!!!״ ועניתי ״כדאי שתשבו זה הולך להיות ארוך.״ התיישבתי ליד קאלום נתתי לו נשיקה על השפתיים זריזה והשענתי את הראש שלי על הכתף שלו והתחלתי לספר להם את הכל. ״אז ככה. מסתבר שהלהקה הספרדית למחול והלהקה האוסטרלית למחול רוצים שאני וכריסטיאן נצטרף אל אחד מהקבוצות. בגלל שזו החלטה חשובה נתנו לנו יום חופש אז מהבוקר אני וכריסטיאן גלשנו.״ ראיתי את קאלום מתחיל לקנא, שילבתי את האצבעות שלי על האצבעות שלו ולחשתי לו ״אין לך מה לקנא. את יודע שאני אוהבת אותך.״ הוא חייך ואז לוק שאל ״ממי הגלשן?״ עניתי ״מכריסטיאן. זו מתנת יום הולדת מוקדמת בשבוע.״ לוק הנהן. ״אגב אני מתלבטת. יש לי אופציה לעבור לגור באקדמיה,כי כל עניין הנסיעות מתחיל להיות קשה לי.״ אמרתי. כשסיימתי את המשפט קאלום יצא החוצה ואני יצאתי אחריו. ״ומה איתנו? מה יקרה לנו אם תעברי לגור באקדמיה? ומה יקרה אם תחליטי להצטרף לאחת הלהקות האלו? מה יהיה איתנו?״  קאלום אמר לי כשנשכבתי על הדשא לידו. ״אתם כל יום באים לסידני בגלל הסטודיו ולכן אני אראה אותך כל יום. זה יכול להקפיץ את הקריירה שלי קדימה במהירות.״ אמרתי ונעמדתי. קאלום נעמד מאחורי וחיבק אותי מאחורה. ״אני יודע שזו אנוכיות מצידי אבל אני אוהב אותך. כשנסעת לסדנא של יומיים הייתי מדוכא כי אהבת חיי לא הייתה לצידי. תשאלי את לוק אם את לא מאמינה לי.הייתי עולה לחדר שלך כדי שיהיה לי את הריח שלך באף. אני לא יכול בלעדייך.״ הוא חיבק אותי חזר יותר ואמר ״ אני מתחנן בפנייך אל תעברי לאקדמיה. ״ הסתכלתי לו בעיניים מה שדי קשה כי אני נמוכה ממנו בהרבה ונישקתי אותו כאילו חיי תלויים בכך ואמרתי ״אני לא אעזוב לאקדמיה אני נשארת פה איתך עד שתאמר לי ללכת.״ קאלום צחק ואמר ״טוב אז כנראה שאת תישארי פה עוד הרבה זמן.״ הייתי מאושרת כמו שלא הייתי זמן רב.
-------------------------------------------
אני יודעת שזה פרק קצר. מקווה שתיהנו ותצביעו. זה שנייה ולא עולה כסף! :)
בתודה אני.