קייטי נשארה אצל ליאם אחרי מה שהארי סיפר לי. אני לא ידעתי איך להגיב אל הארי אחרי מה שסיפר לי. אני בעצם מכירה את הארי יותר מכשאני חושבת ואני יודעת עליו יותר ממה שהוא יודע. היום אני אמורה לפגוש אותו ולהיות בעדו בכל דבר שיאמר, בדרך כלל יש רמת קושי מסוימת שאני מצליחה להתעלות עליה בלהיות בעד הלקוח שלי, אבל הנושא הזה עבר את רמת הקושי הזו ממזמן.
אני נאלצת ללבוש את הגרביון שלי המגן עליי מן הקור בחוץ, את אחת מחצאיות העיפרון השחורות שלי וחולצה לבנה מכופתרת וארוכה. אני אוספת את השיער שלי לצמה יחסית ארוכה ומאפרת את עינייי בצבע שחור עדין.
ליאם אמר לי שהוא ייקח את קייט לבית הספר עם דייב וששכחנו באחת הפעמים הקודמות את הבגדים שלה, לכן אני יושבת לבד בשולחן האוכל והפעם בוהה במקומה של קייטי.
אני לוגמת את השלוק האחרון שלי, אוספת את התיק ואת המעיל בידי ויוצאת לכיוון המעלית לאחר שנעלתי את הדלת.
מה אני אמורה לומר לעורך הדין של לורן? 'כן בטח. כן אני יודעת שהוא היה מפגר ונטש אותה לבד בלי לומר כלום, גם לי זה קרה והחלטתי לתת לו הזדמנות שנייה. אתה יודע? הם גם עשו את זה ביחד'. אני מדליקה את הרדיו בתקווה שכשאראה את עורך הדין של לורן יהיה לי מה לומר. כשאני מדליקה את הרדיו השיר של נייל ושלי מתנגן, גורם לי להעביר תחנה בכעס ובעצבים.
כשאני מגיעה למקום העבודה שלי אני טורקת אחריי את דלת המכונית ונכנסת בקור רוח פנימה אל המזגן החם.
"איזה חדר הקצבתם לי?" אני שואלת בעצבנות את המזכירה והיא ממהרת לענות "חדר מספר 96". אני ממהרת להיכנס אל החדר ולהכין את הדפים הנלווים לתהליך.
אני לוחצת על כפתור המעלית אך בדיוק כשהיא באה להיסגר אני רואה את הארי בלוש בחליה מסודרת, רץ לכיווני ונכנס לפני שהמעלית נסגרה. "בוקר טוב" הוא מחייך אלי ואני שולחת לכיוונו הנהון.
"תקשיבי, את לא יכולה לכעוס עליי. היינו שיכורים ועבר כל כך הרבה זמן מאז.״ הארי חותך את השתיקה.
״רצחתם מישהו, ננטשתי בגללך, זה חרא. כמעט כמוך״ אני חוסמת אותו בדבריי.
״רצחנו למענך, תתחילי להעריך דברים״ הוא כמעט קוטע אותי והמעלית נפתחת.
"תגיד לי משהו, לא מפריע לך שהרגת מישהו? שהוא כבר לא בין החיים?" אני שואלת בעוד שאנחנו מתחילים לנוע במהירות לכיוון החדר שהוקצב לי.
"עשיתי את זה בשביל חבר" הוא אומר בגאווה ואפילו לא מראה שום צורך להצטער על האיש.
"בשביל חבר שגזל ממך דברים שרצית" אני מתגרה בו, מוציאה את כל הכעס שבתוכי.
"תפסיקי" הוא אומר ואני פותחת את דלת החדר.
"אני סותם רק בשביל שתהיי לצידי כרגע בפגישה" הוא מעצבן אותי ואני מחליטה לנכון לשתוק.
אני פותחת את התיק שלי ובתוכו דפי המקרה ליתר ביתר, הארי מתיישב ונראה כמשנן מילים בפיו בלחץ ואני רק נושמת עמוקות בניסיון להירגע.
אני מפחדת כי העמדה שלי שונה משל הארי. נייל לעולם לא השתנה, כל מה שהוא עשה הוא להותיר אותי לבד במקום להתבגר איתי ביחד. הוא היה לבחור בדברים נכונים הרבה יותר כמו לא לרצוח. אני שונאת את ההרגשה הזו שיכולתי לעצור אותו ולדעת שהכל יהיה בסדר. ידעתי שהכל יהיה בסדר אבל ידעתי משהו לא נכון.
"קנדל" גבר בשנות השלושים עומד בכניסה לחדר ומחייכץ במעט חמימות.
אני קמה, מושיטה את ידי לכיוונו ולוחצת את ידו, "נעים מאוד".
"נעים מאוד" הוא מחזיר ומתיישב. מאחוריו בחורה בעלת מראה נעים , שיערה החום בהיר אסוף לפקעת מסובכת ועיניה הכחולות מסוגלות להפנט כל אחד.
"לורן?" אני שואלת והיא מהנהנת, מתיישבת ליד עורך הדין שלה.
"שנתחיל?" אני שואלת והוא מהנהן.
לורן מסתכלת אל הארי בחוסר אונים וביטחון, מזכירה לי את עצמי כשנייל עומד מולי. הארי רק מסתכל אליה, מנסה לעקם את שפתיו לחיוך בחוסר הצלחה. היא רק בוהה בו כמו דגים באקווריום.
"אולי כדאי שתציגי את הנושא" עורך הדין מציע ואני מהנהנת.
"לאחרונה, לורן הגישה תביעה נגד הארי על נטישה, אך לסיפור יש צדדים נוספים שנשמח להכיר לכם" אני עושה כדבריו ומוציאה את הדפים מהניילונית.
"קנדל, אני מודה לך, אבל תוכלי להשאיר אותי לבד עם לורן?" הארי קוטע את מעשי וגורם לי להעיף את מבטי מהניילונית אליו.
"לבד?" אני שואלת בפליאה ומרימה את גבותיי.
"זה אמור להיות אמיתי. אני עושה את זה אמיתי. צאו בבקשה" הוא כמעט מתחנן ואני מתחננת לעורך הדין לקום איתי. שנינו קמים ויוצאים לא לפני שאני מספיקה לשלוח להארי חיוך.
כרגע, הארי יכול לחשוף את המידע שאיינו רוצים שיחשוף. אולי הוא מהופנט ממנה ומהזמן שלא ראה אותה. אני מעריכה את שניהם על האדישות שלהם, כשראיתי את נייל אני התחרפנתי. אבל כשראיתי את נייל זה היה שונה, הוא פשוט הופיע בבית שלי ביום בהיר אחד ללא כל הקדמה. כנראה שהם הכינו את עצמם לרגע הזה שייאלצו להסתכל לאחד השני בעיניים ולשמוע את קולו של האחד האחר.
חיכינו שעה וחצי מחוץ למשרד, באיזשהו שלב נשברנו והבאנו כיסאות. אני הסתמסתי עם ליאם ששיעשע אותי והוא פשוט ישב שם כאילו הוא רובוט. רק עם ליאם היה יודע באיזה מקרה אני מטפלת, ייתכן והוא היה מתחרפן.
"הגענו להחלטה" קולו העבה של הארי נשמע ואני רק מחכה לשמוע.
----------
אזז אני ממש מצטערת על הדיליים עבר עליי כל כך הרבה בזמן האחרון שאיבדתי את ההשראה שלי, היה לי כל כך קשה למצוא חשק לכתוב אז בגלל זה הפרק קצר. אני לא קראתי מלא זמן ואני צריכה לחזור לקרוא כי בלי זה נאבד לי החשק. אז אממ אני מקווה שתגיבו כי זה עושה לי ממש רצון לכתוב כי זה ממש נחמד לקרוא את הכל כי זה אומר שעשיתי עבודה טובה.
אז אמממ זהו ולילה טוב?
YOU ARE READING
come back - N.H fanfic
Fanfiction"אנחנו נגדל אותו יחד, נהיה משפחה אמיתית". "משפחה אמיתית?" צחקתי במרירות "נייל, אתה לא יודע מה זו משפחה, שנינו לא יודעים מה זה!". "נלמד ביחד" הוא לחש ומעביר בי צמרמורת בכל חלקי גופי. אזהרות: *שפה גסה *סקס *הקריאה על אחריותכם קרדיט ל- @NICOLERFLV על ה...
