"קייטי, קומי את תאחרי לבית הספר!" צעקתי מחוץ לדלת חדרה ודפקתי בנחישות
"אני קמה אמא!" היא גנחה בייאוש וחייכתי לעצמי בשעשוע.
הלכתי למטבח במהירות והוצאתי את הטוסט מהטוסטר והגשתי אותו בצלחת כשקייטי הגיעה.
"שוב טוסט?" היא נאנחה והתיישבה על יד השולחן.
"כן, שוב ובקצב הזה של האנחות שלך את תאכלי טוסט למשך כל חייך" התגריתי בה בשעשוע והיא מיהרה לצחוק, "לא! בבקשה לא!" וגם אני הצטרפתי לצחוק המדבק שלה.
"אמא, שמעת על השכנים החדשים?" היא שאלה כשהתיישבתי עם כוס הקפה שלי מולה על יד השולחן.
"לא, למה זה מעניין אותך השכנים החדשים?" התעניינתי ולגמתי מהקפה.
"יש להם ילד בשתי שכבות מתחתיי, קוראים לו דייב" היא סיפרה, "הוא ממש חמוד אני אוכל ללכת אליו היום?".
"כן, בטח, למה לא אם מסכימים לו" חייכתי אליה בחמימות והיא לקחה ביס גדול מהטוסט כנראה כדי לרצות אותי.
"תודה אמא" היא אמרה שחררה את הפוני הבלונדיני שלה מן הקוקו שאסף את שיערה.
"אולי נכין להם עוגה?" הצעתי והיא הנהנה בהתלהבות.
היא התארגנה לבית הספר ויצאנו, שמתי אותה בבית הספר ואני הלכתי לעבודה. כשנכנסתי שלל משימות הועפו עליי בשניות; להתקשר למואשם באונס, לתקן את ענייני החשבונות שהמזכירה בלגנה, לבוא לפגישה בשלוש, לקבוע פגישה לבוס שלי עם אמא שלו ולהכין מערך פגישה לפגישה של מחר. לאחר שסיימתי את כל אלה נסעתי הביתה, רציתי להגיע הביתה ולשכב על הספה עד הלילה. אבל לא, יש לי עוגה להכין לשכנים החדשים כמו שגברת תומפסון השכנה שמתה לפני שנה הכינה לי ולנייל.
הגעתי הביתה וקייטי כבר הייתה מוכנה להכין את העוגה. הוצאתי מתכון מהאינטרנט לעוגת שוקולד בחצי שעה וניקיתי את המטבח לפני שהתחלנו. הכנתי את המצרכים המתאימים בזמן שקייטי ערבבה את התערובת, הכנסתי את הכל לתנור וכיוונתי את השעון לרבע שעה.
"אמא, אני אוכל להישאר אצל דייב?" היא שאלה כשעמדנו ליד התנור בציפייה וחיכינו שיעברו החמש עשרה דקות המזורגגות האלה.
"כן, אמרתי לך בבוקר שאם ההורים שלו יסכימו.. למה לא?" סיננתי והיא חייכה בניצחון.
"תודה" היא חיבקה אותי והשעון בדיוק צלצל. פתחתי את התנור וריח נפלא חדר לאפי. קייטי הסניפה ועשתה רעש תוך כדי.
"בואי נלך" חייכתי והחזקתי את המגש כשידי מכוסה במגבת. יצאנו מהדלת וקייטי סגרה אחריי את הדלת, עברנו את הכביש והגענו לדלת. קייטי דפקה והדלת נפתחה מספר שניות מעטות לאחר מכן.
"קנדל!" הוא קרא בשמי. ליאם פיין, ליאם היה הילד החנון של הפנימייה, נייל היה נוהג להציק לו ואני הייתי צוחקת אחריו, אוי לא. כמובן שאני מתחרטת על הדברים שעשיתי בצעירותי, כל כך הרבה שטויות שעוללתי.
"היי ליאם" צחקקתי בחוסר נוחות, "זה בשבילכם, ברוכים הבאים" אמרתי לאחר מספר שניות של שתיקה והגשתי לו את העוגה.
"תודה רבה, תרצו להיכנס?" הוא החזיק את העוגה מעל המגבת ואמר בחיוך גדול.
"כן, למה לא" אמרתי בנימוס ונכנסתי כשקייטי אחריי.
"לא ייאמן, קנדל כריסטיאן, כמה זמן" הוא אמר מופתע יותר ממקודם והשתמש בתנועות ידיים מוגזמות.
"הרבה" חייכתי והוא הזמן אותי עם ידו להתיישב סביב שולחן האוכל.
"אז, מה עבר בשנים האלה?" הוא שאל בניסיון למצוא נושא לשיחה ולהימנע ממצבים מביכים.
"כלום בסך הכל, שום דבר לא השתנה מאז ימי הפנימייה" חייכתי, זה היה מביך לשבת מול אדם שמררתי לו את חייו בצעירותי ואני בטוחה שגם הוא חש בזה, או שהרגיש גאווה.
"אני מבין, איפה נייל?" הוא שאל בהתעניינות ונשען על ידו.
"אנחנו לא ביחד יותר" אמרתי בבושה והעברתי קצוות שיער אחורה.
"הו, באמת? לא עברתם לגור יחד?" הוא המשיך לשאול, דבר שכאב לי מאוד. לא הייתי רגילה לדבר עליו כי נמנעתי מהדברים האלה, אבל כאן לא הייתה לי דרך לצאת מזה.
"עברנו אבל אז הבנו שזה לא מתאים" שיקרתי והמשכתי, "אבל עזוב אותי, מתי הספקת לגדל ילד?".
"מצאתי את האחת והחלטנו שזה אמיתי" הוא גיחך בצניעות וגרם ללב שלי להתרסק לכל כך הרבה רסיסים.
"איפה אשתך?" שאלתי בהתעניינות. זה באמת היה חשוב לי, זה היה כמו לבצע סגירת מעגל טובה ביני לבינו, אולי זה יכול לכפר בצורה כלשהי.
"אשתי לא בחיים" הוא כמעט לחש ורכן את ראשו, "היא נהרגה בתאונה".
"אוי אני כל כך מצטערת ליאם" מיהרתי להתנצל. יופי, גם את סגירת המעגל הרסתי.
"לא, זה בסדר שנינו שואלים שאלות לא לעניין" הוא אמר וגרם לי לפלוט צחקוק.
"תקשיב" אמרתי לאחר מספר שניותת של שקט "הייתי רוצה להתנצל על הכל. אני מסתכלת אחורה ומבינה איזו דפוקה הייתי, אני אשמח אם נפתח דף חדש בתור חברים".
"אני יותר מאשמח לפתוח דף חדש" הוא חייך וגרם לי לצחקוק משמחה.
"לא יכולתי לעלות על דעתי שאני אעבור דירה ואפגוש אותך, משוגע לא?" הוא סיכם בסך הכל ואני הסכמתי בהנהון.
"אני אשמח לראות אותך שוב" הוא חייך אליי כשעמדתי מחוץ לדלתו ליד קייטי, עברו שלוש שעות מאז שהגענו והכל התחיל לזרום לאחר המבוכה של ההתחלה. ליאם סיפר לי על בנו ואני סיפרתי לו על קייטי ומשם השיחה התפתחה למליון נושאים אחרים שלקחו ממני את השליטה בצחוק שלי.
"אני יותר מאשמח לראות אותך" חייכתי וחיבקתי אותו לפני שהפנתי את גבי אליו ועברתי את הכביש כשאני נותנת לקייטי יד.
"נהנית?" שאלתי אותה כשפתחתי את דלת הבית.
"מאוד, נלך שוב?" היא שאלה.
"כמובן, ועכשיו לישון".
------
פרק קצר רצח אבל אני מבטיחה לפצות אתכם.
המטרה לפרק הבא היא 23 הצבעות ו-9 תגובות.
אני כל כך אוהבת אתכם התגובות שלכם ממש מחמיאות לי ומצחיקות אותי אני מתה
YOU ARE READING
come back - N.H fanfic
Fanfic"אנחנו נגדל אותו יחד, נהיה משפחה אמיתית". "משפחה אמיתית?" צחקתי במרירות "נייל, אתה לא יודע מה זו משפחה, שנינו לא יודעים מה זה!". "נלמד ביחד" הוא לחש ומעביר בי צמרמורת בכל חלקי גופי. אזהרות: *שפה גסה *סקס *הקריאה על אחריותכם קרדיט ל- @NICOLERFLV על ה...
