אי פעם חשבתם על משמעות המילה אהבה? לאהוב מישהו עד שלא תוכל להחזיק זאת בבטן שלך, לשמוח בשמחתו, להיות שם שקשה לו, לחבק כשצריך, להבין אותו, לעזור לו לבנות חוויות חדשות ולא לעזוב לעולם. אבל איך היא באמת מתבטאת בימים האלה? קנאה, כעס, ריבים.
איפה הימים בהם הגברים היו רודפים אחרי הנשים והיו מתנהגים אליהם כמו אל ג'נטלמנים ראויים? איפה הימים שהבנות התלבשו צנוע ולא הראו את כל העור שלהם בשביל בנים? ואיפה הימים שהבנים היו כל כך מתאמצים?
הימים הטובים בהם האהבה הייתה קלה יותר ורומנטית חלפו להם והיום אנחנו תקועים בלהתנחם מהסרטים ומהספרים בהם קורים דברים שלעולם לא נצליח לחוות.
לסגור תיק בהצלחה זה נותן הרגשה טובה, אתה יודע שהצלחת והגעת למטרה.
בניגוד להצלחה שבסגירת תיק כפי שרצית יש את הכישלון שלא התכוונת להגיע אליו.
אני מכניסה את המסמכים של הארי לתוך שקית הנייר הדקה וסוגרת אותה עם שדכן, במילא לא ניגע בה יותר. לורן סירבה והארי נשאר שבור מאחור.
אני שונאת את ההרגשה שאולי אם לא הייתי יוצאת אל לורן הם היו ביחד עכשיו. אבל הרגשתי חייבת. חשבתי שאני באמת עוזרת.
"קנדל, את מסיימת היום מוקדם" הבוס פותח את הדלת ללא התרעה מוקדמת, אני מרימה את ראשי מתוך אינסטינקט ראשוני שאליו אני רגילה ומהנהנת.
"למה מוקדם? קרה משהו?" אני שואלת בדאגה. זה לא סימן טוב שמתחילים לשחרר מישהו מוקדם, בדרך כלל בזמן הזה בודקים לו מחליפים.
"לא.. בלי שאלות מיותרות פשוט צאי מהמשרד בשתיים" הוא כמעט צועק וטורק אחריו את הדלת בכעס. פעימות הלב שלי כל כך חזקות מהבהלה של טריקת הדלת והן מתחזקות כשצלצול הטלפון שלי מופיע.
הארי
"היי לך" אני עונה בחיוך, מניחה את ידי על הלב שלי ומרגישה את הבומים.
"היי רציתי לדעת איך הולך לך בעניין של ההתנזרות, חשבתי שנוכל לשתף ביחד" הוא מעט מגמגם ומציג לרווחה את חוסר הביטחון שבמשפט.
"נהדר, גיליתי כמה ליאם תומך בי. זה מדהים" אני מספרת.
"ליאם? תומך? אוי זה... זה מדהים" הוא מגמגם פעם נוספת.
"הארי... הכל בסדר?" אני שואלת בדאגה. הוא מתנהג כל כך מוזר.
"כן בטח. אני חושב שכבר התגברתי על לורן" שמחה נשמעת בקולו.
"זה מדהים!!!!" אני מעריכה את ההצעה שלי מיום ליום. היא גורמת רק דברים טובים, חופש הוא כל מה שהארי ואני ההינו צריכים, הפסקה מכל השטויות שהעולם מציב לנו.
"כן.. אני.. אני באמת חייב להודות לך אבל תדעי שאת לא חייבת להיות בעסקה הזו.. פשוט אל תספרי לי" הוא מבקש ואומר באותו הזמן.
"אבל אנחנו ביחד בעסקה הזו" אני ממשיכה, "זה כל הקטע".
"אני לא רוצה להכריח אותך, חוץ מזה שאני אשמח אם תשמחי" הוא אומר את המשפט בכזו מתיקות שאני מתחילה להיכנע להצעה.
"לא! אנחנו מתנזרים. זהו. קשה לך או משהו? תפסת זיון ללילה?" אני מעלה כל אפשרות שיכולה להעיד על הסיבה שהארי רוצה לבטל את העסקה.
"לא.. פשוט אני לא רוצה להעיק עלייך עשית בשבילי כל כך הרבה" הוא אומר בקול מתנצל.
"תפסיק, אני לא מוותרת"
"בבקשה תוותרי, אני רוצה... האא... ללכת לתפוס סטוץ בבר ואני אצטרך אותך לזה"
"סטוץ? בבר? בזמן ההתנזרות? זה יהיה כאילו סקס בלי אישה?" אני מרימה את גבותיי כאילו הוא באמת רואה את זה וקולי מלא בפליאה.
"אוי ואבוי... בקיצור אני חייב ללכת. רק תבטיחי לי שתשקלי הצעות" הוא אומר ומנתק.
לשקול הצעות?
---------------------
אני ממש חסרת השראה פיפול
תסלחו לי אני מתאמצת
YOU ARE READING
come back - N.H fanfic
Fanfiction"אנחנו נגדל אותו יחד, נהיה משפחה אמיתית". "משפחה אמיתית?" צחקתי במרירות "נייל, אתה לא יודע מה זו משפחה, שנינו לא יודעים מה זה!". "נלמד ביחד" הוא לחש ומעביר בי צמרמורת בכל חלקי גופי. אזהרות: *שפה גסה *סקס *הקריאה על אחריותכם קרדיט ל- @NICOLERFLV על ה...
