חיים במהופך

פרק 11 - לילי

גיא

יצאתי ממבנה בית הספר עם הצלצול ונדחקתי בין התלמידים שתיקיהם נדמו לפתע כסלעים ענקיים שהפריעו לי בדרכי.
ניסיתי לאתר את מיי בעיני, ונדרכתי באחת כשראיתי אותה עומדת מחובקת עם נער ליד אופנוע ומביטה סביבה בפחד.
גבותיי התכווצו ואגרופי נקמצו, אך מיי מיהרה לחייך ולצחקק קמעה וחזרה להביט בנער.
המשכתי ללכת ולהתבוננן בשניים, וכשראיתי שעלו על האופנוע ונסעו מהמקום התאכזבתי שבאתי לבית הספר ברגל, ולא בג'יפ שלי.

"או, גיא, תתארגן מהר, נוסעים לאבא" אמא כמעט נבחה עליי כשנכנסתי הביתה.
"מה? מה קרה?" הנחתי את התיק שלי באיזושהי פינה ומיהרתי לחדרה של אמי.
"אמא," הרצנתי בשניה ואחזתי בכתפיה, מסתכל לתוך עיניה הכחולות. "מה קרה לאבא?" שאלתי בשקט.
אמא סקרה את פני והניחה את ידה על לחיי. הלחץ על פניה שהפך לנינוחות ורוך בשניה הפחיד אותי.
ידיה של אמי עברו לסדר את חולצתי ולהחליק מעליה את הקמטים ללא-הועיל. "קח מעיל ומפתחות, נאסוף את ליאור וניסע לבית החולים" אמרה, שוב בלחץ, וחזרה להתארגן ולאסוף דברים בשביל אבא.
"את בטוחה שכדאי שנביא את לילי איתנו?" שאלתי וקראתי ל-ליאור בכינוי שנתתי לה.
אמי עזבה הכל והביטה בי כאילו שאלתי אם כדאי לנו להאכיל את לילי. "ילדה צריכה לראות את אביה מידי פעם" אמרה בטון מאיים.
"לא במצב כזה, ולפי הלחץ שלך אני יודע שמשהו קרה לו" אמרתי בקרירות ונעצתי באמי מבט.
"טוב אנחנו לא יכולים להשאיר אותה בבית הספר!" היא אמרה ושילבה את ידיה.
בחיי שלפעמים אני מרגיש שאני אביה של לילי, ולא האיש שאני קורא לו אבא.
נאנחתי והעברת את ידי בשיערי. "סעי אל אבא לבד, אני אקח את ליאור, אקרא לבייביסיטרית ואצטרף אלייך מאוחר יותר, טוב?" הסברתי והסתכלתי על אמי בשאלה.
"המכונית שלי במוסך" אמי אמרה באנחה.
שיפשפתי את סנטרי בעודי חושב.
הלכתי לסלון בצעדים מהירים ותפסתי את המפתחות לג'יפ שלי. "אני אקפיץ אותך לאבא, אקח את ליאור ואשאיר אותה בבית עם הבייביסיטרית ואחזור לבית החולים" אמרתי ואמי הנהנה.
פתחתי את דלת הכניסה לבית וכמעט יצאתי, אך כשראיתי את אמי נאבקת בשקיות שלקחה בשביל אבא מיד ניגשתי ועזרתי לה.
היא עצרה אותי בפתח הדלת וחפנה את סנטרי בידה. "ילד יפה שלי" לחשה ונשקה ללחיי. חייכת אליה ויצאנו מהבית.
בזמן שיצאתי מהגינה שאמי אהבה לטפח ושמתי את השקיות במושב האחורי של הג'יפ אמי נעלה את הדלת ובדקה שיש מפתח-ספייר מתחת לעציץ.
"אתה יודע לאן לנסוע" היא התיישבה במושב הנוסע וסגרה את הדלת אחריה. התנעתי את הג'יפ והתחלנו בנסיעה.

"תתקשר אליי כשאתם בבית, בסדר?" אמי אמרה בדאגה לפני שיצאה מהרכב.
"בסדר" אמרתי והיא חייכה. הבטתי בה הולכת לבניין בו נמצא האגף בו אבי שוהה וכשנעלמה משדה ראייתי התחלתי בנסיעה לבית הספר של ליאור. התקשרתי לירדן, הבייביסיטרית שלה, ושמתי על רמקול.
"גיא!" קולה הצפצפני של ירדן מילא את חלל הג'יפ והעיוויתי את פניי באי נוחות.
"היי ירדן" אמרתי ללא חשק. ירדן אמנם יכולה להיות נחמדה - מה שקורה לעיתים נדירות - אבל היא בכיתה י' וממש מעצבנת. בנוסף על זה, וקולה שיכול להרוג ברווזים, נראה לי שהיא קצת מאוהבת בי.
"מזמן לא שמעתי ממך" היא אמרה בהתלהבות.
אולי יותר מ'קצת' מאוהבת.
"את יכולה לבוא לשמור על ליאור לכמה שעות?" שאלתי ופניתי ברמזור.
"בטח, מתי?" ירדן שאלה.
נשענתי קדימה על ההגה וחיפשתי חניה בעיני. "בעוד.. עשר דקות?" ספק אמרתי פסק שאלתי.
"אמ.. טוב" ירדן אמרה, עצרה לרגע, ויכולתי לשמוע את ההברה הראשונה של המילה הבאה שלה, אך ניתקתי. "ביי" זימרתי.
"נו באמת, אף פעם אין חניה ליד הבית ספר הזה" קיטרתי בשקט. לבסוף פשוט חניתי מול השער ויצאתי מהג'יפ.
"אסור לחנות שם" השומר שעמד בכניסה אמר לי.
"זה לשתי דקות," אמרתי ונעמדתי מולו, מחכה שיפתח לי את השער.
"אסור לחנות שם" השומר חזר על דבריו באיום.
"תקשיב לי, י'חתיכת-" התקרבתי אל השומר עם האצבע המורה מוכנה להינעץ בחזהו באיום אך קולה העליז של אחותי הקטנה קטע אותי ומנע ממני מלומר את הקללה.
"גיא!" היא קראה בשמחה ורצה אליי. השומר הזקן פתח לה את השער וצימצם את עיניו לעומתי.
"לילי!" חייכתי וכרעתי ברך בכדי לחבק אותה.
"איפה אמא?" ליאור שאלה והתרחקה מחיבוקי. לא רציתי לומר לה שמשהו קרה לאבא והיא מיהרה לבית החולים.
"היא עסוקה בעבודה" שיקרתי והובלתי את ליאור אל הג'יפ.
"היא אצל אבא, נכון?" היא שאלה בשקט והתיישבה במושב האחורי.
"לא," אמרתי בקלילות מזויפת. "אמרתי לך, היא בעבודה". אחרי שחגרתי את ליאור נכנסתי לג'יפ בעצמי ונסענו הביתה.
"גיא," ליאור אמרה לפתע.
"כן לילי" אמרתי והצצתי במראה האחורית.
"חגורה" ליאור הצהירה.
"מה איתה?"
"שכחת אותה" ליאור שילבה את ידיה והזעיפה פנים. הרמתי את גבותיי בהפתעה מזויפת. אני לא 'שוכח' את החגורה. אני פשוט לא חוגר.
"איך יכולתי?" שאלתי וחגרתי בשביל ליאור.

"כן, אמא," אמרתי לטלפון.
"אתם בבית?" אמא שאלה.
"כן, ירדן באה עוד כמה דקות ואני אצלך" אמרתי וסגרתי את דלת הכניסה אחריי.
"יופי," אמא אמרה בהקלה. "תתקשר לירדן, תגיד לה שתישאר בבית." הוסיפה בבהילות.
"למה?" שאלתי באי הבנה.
"גיא!" ליאור קראה מהמטבח.
"רק רגע לילי" קראתי בתשובה.
"גיא, תישאר בבית," אמי אמרה והסיחה את דעתי מליאור.
"אמא, מה קרה?" שאלתי בדאגה והתיישבתי על הספה בסלון.
"אתה נשאר בבית, גיא." אמי הפצירה בי. "אני אתקשר אלייך שתאסוף אותי, טוב?" שאלה.
"טוב," אמרתי בתבוסה והשיחה התנתקה. התקשרתי לירדן כדי לעדכן אותה שלא תבוא, ומיהרתי לנתק ברגע שיכולתי.
"גיא!" ליאור קראה, הפעם בקול רם יותר.
"מה, לילי, מה?" שאלתי בעודי קם והולך למטבח. "אלוהים אדירים, לילי!" קראתי בבהלה ורצתי למטבח כשראיתי את לילי אוחזת במחבת ומנסה להדליק את הכיריים.
הרמתי אותה על ידיי ובמהירות הרחקתי אותה מהכיריים.
"מה את עושה?!" שאלתי בכעס.
"חביתה" ליאור ענתה בתמימות והסתכלה על קערה עם ביצים טרופות.
נאנחתי, "בפעם הבאה תקראי לי, אני אטגן לך חביתה" אמרתי בדאגה. "את לא מתקרבת לכיריים, זה ברור?" הצבעתי על ליאור והיא הזעיפה את פניה בהתרסה.
"אני ילדה גדולה, אני יכולה לעשות את זה בעצמי!" אמרה.
"אמנם את כבר בכיתה גימל, וזה יפה מאוד," הנחתי אותה על כיסא הבר הקרוב, "אבל אסור לך לגעת בכיריים לבד" הורתי והתחלתי בטיגון החביתה.
"לך הרשו להתקרב לכיריים כשהיית בכיתה גימל?" ליאור שאלה בהתחכמות.
התשובה ריחפה בתודעתי.
כן, ובגלל זה אני לא נותן לך להתקרב.
"לא" עניתי בתקיפות וליאור נשפה במחאה.
"יש לך שיעורים?" שאלתי בנסיון כושל להישמע קליל.
"לא," ליאור ענתה בפשטות והתעסקה בפתיחת בקבוק מיץ. הסתכלתי עליה ומחשבות התרוצצו בראשי ותרמו לכאב העמום שהתפתח בעורפי. מהתבוננות באחותי הקטנה תהיתי בשקט; האם הייתה שונה אם אבא היה לצידה?
האם הייתה מודאגת אם נעדר מהבית למשך ימים ארוכים?
לפתע טלטלה קלה אחזה בזרועי, ולא הבנתי שזו הייתה ליאור שאחזה בידי וניענעה אותה עד שקולה התרומם ותפס את תשומת ליבי.
"גיא!" היא קראה בכעס, "החביתה נשרפת!" אמרה בפנים זעופות. פערתי את עיני בהפתעה והסתובבתי להסתכל על המחבת; עשן עלה מהחביתה, וריח חרוך שלא הבחנתי בו קודם לכן מילא את אפי.
השתנקתי בהפתעה אך העשן צרב בריאותיי. השתעלתי וכיסיתי את אפי, ובדקתי שליאור יצאה מהמטבח. היא לא נראתה לעין.
מיהרתי לכבות את הכיריים ולנפנף מהמטבח את העשן.
"פיצה?" שאלתי את ליאור לאחר שזרקתי את פחמי החביתה לפח ופתחתי לרווחה את החלונות בקרבת המטבח, למרות הקור מהרחוב.
"פיצה!" היא אישרה בחיוך.

שיט שיט שיט.
נגמרו לי הפרקים הכתובים (לא שהיו כאלה).
איך הפרק על גיא? קצת רקע, קצת מצב משפחתי. סיקרנתי אותכן?
בכל מקרה, זה סיבך לי את העלילה עוד יותר. טוב נו, נמצא דרך.
כתבתי את הפרק הזה ממש מהר אז אם יש איפושהו איזושהי בעיה תכתבו בתגובות.
לפעמים אני חושבת בכלל למחוק את הסיפור הזה ולהתמקד בסנד מי אן אנג'ל(נו באמת, אין לי כוח להחליף לאנגלית. אבל אתן תסלחו לי, נכון?).
אבל אז אני נזכרת שאני מתה על הסיפור הזה ועל הרעיון הכללי שלו ולא יכולה למחוק.
בינתיים, שבת שלום לכולן❤
נ.ב. שבת לא נכנסה עדיין, נכון?