חיים במהופך

פרק 22 - ריח הבושם

אתמול כשהמשכנו לדבר, טל וריקי אמרו לי לחכות, כדי לראות מה גיא יעשה.
אז הקשבתי לעצה שלהן, וחיכיתי. חיכיתי וחיכיתי, הסתכלתי על גיא ובחנתי אותו, אך כלום לא קרה.
באחת ההפסקות תפסתי מישהי - י"בניקית! - מפלרטטת עם גיא. באותו זמן ישבתי עם טל וריקי על ספסל לא רחוק מהם, ובחנתי אותם, מעמידה פנים שאני מקשיבה לבנות.
מבטו של גיא התנתק לרגע ממבטה של הנערה והוא הסתכל סביבו. לרגע עיניו ננעלו על שלי, ולא יכולתי לזוז. אבל גיא החזיר במהרה את מבטו אל הי"בניקית היפה שכבר הספיקה להתיישב על ברכיו.
"מיי, את מקשיבה לי?" טל קטעה את הבהייה שלי בכעס.
"אה, מה?" הסתכלתי עליה בהפתעה.
טל נאנחה. "קודם מיי בוהה בטל עם מישהי אחרת ועכשיו את? תשתחררי, הוא אף פעם לא היה שלך" היא אמרה, מעציבה אותי עוד יותר. "לריקי יש זכות לקנא, אבל את זאת שאיפשרה לגיא ללכת".
"אוף, אני כזאת סתומה," הלטתי את פניי בידיי בתסכול.
"נו באמת, מיי, את לא סתומה," ריקי אמרה בניסיון לעודד אותי. "את פשוט לא החלטית" היא משכה בכתפיה בפשטות.
טל משכה בכתפיה גם היא, "אני עדיין בצד של נועם" אמרה, וריקי מיד הסכימה איתה. נשכתי את שפתי. אולי הן צודקות?

בסוף היום התקשרתי לנועם, לתת לו עוד הזדמנות.
"אולי אני אאסוף אותך?" הוא שאל אחרי שדיברנו כמה דקות.
בהתחלה חשבתי לסרב, אבל אז ראיתי את גיא עובר בשער בית הספר עם הי"בניקית מההפסקה, ונתקפתי קנאה. עניתי לנועם בחיוב והתיישבתי על ספסל בחצר.
"יש לך במקרה ג'קט?" שאלתי במתיקות כשנועם הגיע על האופנוע שלו. רוח קרה נשבה, והיא התחזקה בכל רגע.
"בטח," נועם אמר והוציא מתא המטען ג'קט כחול וקסדה בשבילי. לקחתי מידיו את הג'קט בליווי נשיקת תודה קטנה ושמתי עליי.
איך ששמתי את הג'קט ריח מתקתק אפף אותי. לרגע הנחתי שזה הבושם של נועם, אבל זה לא, ולאף בושם גברי אין ריח כזה מתוק.
נועם הגיש לי את הקסדה אך קפאתי במקומי, לא יכולתי לעשות כלום.
"מיי, את צריכה לשים קסדה," נועם אמר, הוא עוד לא הבין. "מיי" הוא חזר ואמר.
נועם הניח את הקסדה שלו ואת הקסדה השנייה על האופנוע והתקרב אליי.
"אל תיגע בי" אמרתי בתקיפות כשידיו התקרבו אליי.
"יפה שלי, מה קרה?" נועם שאל בדאגה. שפתיי התעקלו בגועל. הוא עוד שואל מה קרה?!
פשטתי מעליי את הג'קט הריחני והתחלתי ללכת הביתה.
"מיי!" נועם קרא והלך אחריי. הסתובבתי וזרקתי עליו את הג'קט שלו.
"בפעם הבאה שאתה בוגד תוודא שהבחורה לא משתמשת בהרבה בושם!" צעקתי והמשכתי ללכת.
"מיי!" נועם החל לרוץ אחרי, רץ לאופנוע שלו והחל לנסוע לידי. "מיי, תקשיבי לפחות!" הוא אמר.
העפתי מבט לעבר נועם, לעבר הפקק שנוצר מאחוריו.
"בבקשה, ידרסו אותי ככה," שמעתי אותו אומר.
צחקתי צחוק חסר הומור קטן, "היית צריך לחשוב פעמיים" אמרתי. נועם עלה על המדרכה עם האופנוע וחסם את דרכי.
"מיי, את לא יכולה פשוט ללכת," הוא אמר בתחינה.
"תראה אותי!" אמרתי בכעס ועברתי למדרכה ממול. רציתי להרביץ למישהו, עדיף לבן. לנועם. לגיא.
"אני לא מאמינה שגיא צדק" מלמלתי לעצמי בעודי משלבת את ידיי בניסיון להתחמם.
"גיא?" נועם אמר מאחוריי. "אז זה הוא, הוא הדביק לך בראש את כל הדברים האלה עליי?" הוא שאל כ-לא מאמין.
"אל תתחיל אפילו לדבר על גיא," הסתובבתי להסתכל על נועם. "כמה פעמים הלכת למישהי אחרת כי אני לא רציתי להתפשט, אה?" שאלתי בכעס. נועם שתק.
"תענה לי!" ניסיתי לצעוק, אך קולי רעד ונשבר. רציתי להרביץ לעצמי.
"זה משנה?" נועם שאל לבסוף. שפתי התעקלה בגועל פעם נוספת, הסתובבתי והלכתי הביתה. הפעם נועם לא עקב אחריי.