דבר ראשון, החלטתי להמשיך את הסיפור. אבל יכול להיות שזה יהיה רק פרק בכמה חודשים או משהו כזה כי אני יותר עובדת על סקאצ'בוק. העלילה לא ממשיכה הרבה, אני לא חושבת שיהיו יותר מעוד חמישה פרקים.
אוף למה החופש נגמר מחר??!
-----------------------------
שנתיים עברו מאז. אני עדיין זוכרת אותו ובחיים לא אשכח.
את העיניים החומות, השיער הקצוץ שמסודר בצורה מבולגנת... הוא חרוט בזיכרון שלי לנצח.
עברתי לבית ספר אחר. תיכון שבו באמת מקבלים אותי, ואין מדרגה בכניסה, מדרגה שמזמינה חברות-לא חברות ופרחות מחומצנות עם חזה בגודל של בניין ואיפור של ברבי.
התעוררתי בבוקר ליום שחשבתי שהולך להיות רגיל. לא ידעתי עד כמה זו טעות.
"מגיע אלינו תלמיד חדש היום." המורה אמרה, מה שגרם לי להסתכל עליה לשם שינוי. "קבלו בבקשה בכבוד, ובלי מחיאות כפיים!"- המורה נעצה מבט זועף בשורה האחרונה - "את ג'ון"
העיניים... העיניים שלו. הסתכלתי עמוק לתוך העיניים שלו, מנסה להבין אם זה באמת הוא.
ניצוץ ניצת בעיניו כשהוא פגש במבטי. זה הוא. ידעתי.
"שב בבקשה ליד איזבל" המורה פנתה אל - ג'ון - מסתבר. לא ידעתי אם זה טוב או רע.
הוא התיישב לידי והוציא פתק מהתיק שלו. הוא כתב 'את יודעת, חיפשתי אותך. לא שכחתי מההבטחה שלי. אני עוד אשנה אותך'.
הוא כתב את זה על פתק, פתק כחול.
YOU ARE READING
הוא
Short Storyילדה מוגבלת חדשה בחטיבה פוגשת ילד ששינה לה את החיים לנצח... בשביל לדעת איך צריך לקרוא! סיפור בפרקים קצרים, הראשון שלי - מקווה שתאהבו ♥ 9.11: תודה רבה לכן!! בזכותכן הגענו לזכייה במהדורת האספנים בוואטיס 2016!
