חלק שני - 2

90 9 2
                                        

הוא לא שכח. הוא הבטיח. והבטחות לא מפרים. אף פעם.
חיפשתי אותו בהפסקה.
לשם שינוי מצאתי אותו. הוא ישב בחצר, על ספספל, מתחת לעץ שהעלים שלו בדיוק מחליפים צבעים ונושרים.
"למה פתקים כחולים?" שאלתי אותו. הוא סגר את המחשב הנייד שלו במהירות ובהלה ואז נרגע כשראה שזו אני. "כי זה הצבע" הוא ענה.
"הצבע של מה בדיוק?" אבל הוא הסתכל עליי במבט חודר  (הא הא זה מזכיר לי את השיר של אקספיין 2015 - הנורופן של המחזור... כן תתעלמו ממני יהיה לכם יותר טוב בחיים - הערה)  הרים את המחשב בשתי הידיים ובלי לומר דבר נכנס לתוך בית הספר.
נותרתי המומה.

הואStories to obsess over. Discover now