הוא

~7~

הפרק הזה מתחיל בדיוק איפה שהקודם הסתיים

יצאתי מהכיתה ונסעתי לכיוון ביתי, ואז נפל עליי פתק, בדיוק בזווית שיכולתי לקרוא אותו 'יפה מאוד. כדאי לך לבוא מחר שוב. אני מבטיח לך שזה יהיה שווה את המאמץ.' מוזר, חשבתי. טוב, אין לי שום דבר להפסיד...

יום למחרת

הגעתי לבית הספר בדיוק מתי שנשמע הצלצול הראשון. נכנסתי ונסעתי לכיוון הכיתה, ופתאום ראיתי נער, בגילי, עומד בפיסוק קל. ולא זז. הוא ראה שאני מסתכלת עליו והרכין את ראשו. "זה אתה, נכון?" שאלתי. "כן" הוא ענה בלחש. "מה אתה רוצה? למה בדיוק זה היה שווה את המאמץ?" יריתי אליו. והאמת, הופתעתי כשהוא ענה "כי אני אשנה אותך. בחזרה למה שהיית קודם"...