הוא

~5~

איך הצלחתי לסבול חצי שנה איתם זה לא ברור לי. ניגשתי אל הוריי וביקשתי מהם לעבור בית ספר. נדנדתי להם, כל יום, כל בוקר וכל ערב, אבל הם לא הסכימו. אחרי שקיבלנו את תעודות המחצית החלטתי שאני לא רוצה להגיע לבית הספר יותר. כל בוקר הייתי נוסעת ועטשה כאילו אני נכנסת אבל נשארת בחוץ, מבריזה משיעורים, מתחבאת בהפסקות. פשוט ברחתי. ברחתי מכולם, ברחתי מהעולם! נמאס לי. פשוט נמאס לי מהכל! רציתי להיות עם חברים, אבל לא היו לי. רציתי להיות עם משפחתי, אבל הוריי היו עסוקים ולא היו לי אחים או אחיות. רציתי להיות מסוגלת לזוז, ללכת, לרקוד! הייתי ילדה יחידה, בודדה, ושונה...