א ח ד \\ לגור עם זרים

178 13 1
                                    

נקודת המבט של זארה.

"אתה לא יכול לעשות את זה!, אבא בבקשה" צעקתי כשהגענו לבית במרחק כמה שעות מהבית שלנו.

"אמרתי לך אני צריך לטפל באח שלך מאז שאמא עזבה אותנו" הוא אמר בעצב.

"אז למה אתה נותן לי לגור לבד עם זרים?" שאלתי אותו "יכולתי לעזור לך" הוספתי עם דמעות בעיניים

אח שלי בן כמה חודשים קוראים לו ג'יסון והוא נולד עם תסמונת דאון ובלי ידיים,

אמא שלי עזבה אותנו בגלל שהיא לא יכלה להסתכל עליו ככה. הוא צריך הרבה עזרה ותשומת לב, וזה למה אבא הסיע אותי לחברים שלו.

אבא דפק על הדלת ואישה בלונדינית יחסית מבוגרת פתחה אותה עם חיוך

"אני סטורמי" היא הציגה את עצמה עדיין מחייכת "זארה" עניתי לה ולחצתי לה את היד. אבא חיבק אותה והכניס את המזוודות שלי אל תוך הבית.

סטורמי אמרה לאבא שלי איפה לשים את הדברים שלי בזמן שהובילה אותי אל הסלון היו שם בערך 6 נערים מבוגרים ממני לפחות בכמה שנים שניגנו בגיטרות ושיחקו במשחקי ווידאו.

"זה בעלי מארק, ואלו הילדים שלנו. חוץ ממנו" היא אמרה והצביעה על נער עם שיער חום שצעק על הטלוויזיה

הבזקתי חיוך קטן והושטתי את היד כדי שמארק ילחץ אותה "זארה" אמרתי לו והוא הנהן וחייך אליי כתשובה

"ילדים אנחנו יוצאים הערב, תציגו את עצמיכם בפני האורחת החדשה שלנו" סטורמי אמרה ועזבה עם מארק לאיפה שאבא שלי היה.

ה'ילדים' שלא נראו כמו ילדים יותר עצרו את המשחק והסתובבו אליי. טוב... זה מביך.

לפני שהם יכלו להגיד משהו אבא בא אליי "אל תכעסי נסיכה" הוא אמר.

"אבל אני,ביי" אמרתי הוא נישק את הראש שלי ויצא החוצה

"אני ריידל" הבת היחידה ניגשה אליי עם חיוך "אני זארה" עניתי לה, היא חיבקה אותי וחיבקתי אותה בחזרה.

"אלו רייקר ריילנד רוס רוקי ואלינגטון ראטליף" ריידל אמרה כשהיא מצביעה על כל אחד מהם

"זארה" אמרתי ונופפתי אליהם, להפתעתי הבנים קמו אמרו 'היי' נופפו חזרה וחזרו לשחק

ריידל גלגלה את העניים מה שגרם לי לצחוק בשקט "בואי אני יראה לך את החדר שלך" היא אמרה, הנהנתי ושתינו עלינו למעלה

היא הובילה אותי לחדר ופתחה את הדלת כדי שאכניס לשם את המזוודות זה היה חדר וורוד עם מיטה זוגית וטלוויזיה "מושלם, תודה" אמרתי בחיוך

"יש רק בעיה אחת עוד בערך חודש אנחנו עוברים ל'בית להקה' בלי ההורים שלנו ואני לא בטוחה אם אמא ואבא ירשו לך לבוא איתנו או אם את בכלל מעוניינת אבל נדבר על זה מחר או מתישהו אחר" היא אמרה בשקט וחייכה אליי

"לעזור לך לפרוק?" היא הוסיפה עדיין מחייכת "לא אני יעשה את זה לבד, אבל תודה בכל זאת" עניתי לה והיא הנהנה

"אני יורדת למטה, תצטרפי אלינו כשתסיימי"
הבזקתי לה חיוך קטן לפני שהיא ירדה.

התחלתי לפרוק בעודי שומעת מוסיקה מהפלאפון שלי. אז הם להקה? אני באמת לא רוצה להיות כאן. למרות שריידל ממש נחמדה אבל אני ממש לא מרגישה פה בנוח

פתיחה קצרה מקווה שאהבתם ♡

הזדמנות שנייה?Where stories live. Discover now