הזדמנות שנייה?

ח מ ש// אני יודעת איפה הוא היה

נקודת המבט זל זארה.

''אני יודעת איפה הוא היה,'' אמרתי וכולם הסתובבו לכיווני מחכים שאמשיך. ''איפה?'' רייקר שאל אותי.

''עם...עם אמא שלי,'' אמרתי וקברתי את את הראש בידיים שלי.

''למה לא אמרת לנו מקודם?'' סטורמי שאלה, ''כי לא רציתי שתכעסו עליי,'' החזרתי לה.

''למה שנכעס עלייך?" היא שאלה ואני נאנחתי והרמתי כתפיים לשאלה שלה, לא רציתי להסתכל לה בעיניים כי פחדתי שהיא תכעס.

''זה לא היה הכל,'' אמרתי מקווה שהם לא יכעסו.

''הם החזיקו ידיים... זה למה רציתי לעזוב ולא רציתי להגיד לכם,'' אמרתי עם דמעות בעיניים.

''אני...אממ..אני הולכת לחדר שלי,'' סטורמי אמרה עם דמעות בעיניים. היא עזבה וכל השאר התיישבו על הספה.

''אני כל כך מצטערת,'' לחשתי בעצב. ''אל תהיי, זה לא אשמתך,'' ריידל אמרה והתיישבה לידי. חיבקתי אותה והיא ישר חיבקה אותי חזרה.

הדלת הקדמית נפתחה וכמובן , מארק היה בכניסה.הוא נכנס הביתה.

''היי ילדים,'' הוא אמר בתמימות ונכנס לסלון. ''איפה אמא?'' הוא שאל אותנו. ''היא לא רוצה לדבר איתך,'' עניתי לו במרירות.

הוא הסתכל עליי במבט מופתע. ''ולמה זה?'' מארק שאל מבולבל. ''לא היית בעבודה היום,'' ריידל אמרה ושילבה ידיים.

הוא התחיל להילחץ. ''א-אני הייתי עם חברים,'' הוא שיקר ישר בפרצוף שלנו -מילא שלי אבל של הילדים שלו?!- ''אל תשקר לנו אבא!'' רייקר צעק על אביו בכעס.

''ילדים בבקשה,'' מארק התחיל אבל רייקר קטע אותו.

''לא! אנחנו יודעים איפה היית,פשוט לך!" רייקר צעק מה שגרם לי להתקפל למין כדור קטן. ריידל החזיקה את היד שלי, פתאום הרגשתי יד על הירך שלי.

העדפתי לא להסתכל מי זה היה.

''תגידו לאמא שלכם שאני מצטער,'' מארק אמר הולך לכיוון הדלת. הוא פשוט עוזב, סתם ככה. הוא אפילו לא רצה להסביר לסטורמי מה קרה.

הוצאתי את הפלאפון מהכיס, מחקתי וחסמתי את המספר של אמא שלי.

''אולי עדיף שאני יספר לכם למה אמא שלי לא עם אבא שלי,'' אמרתי אחרי כמה דקות של שקט.

כולם הסתכלו עליי וחיכו שאני אמשיך.

''אוקיי אז, יש לי אח שקוראים לו ג'ייסון ואמא שלי עזבה את אבא שלי, אותי ואת ג'ייסון בגללו. הוא רק בן כמה חודשים והסיבה שאמא שלי עזבה, היא שג'ייסון נולד עם תסמונת דאון ובלי ידיים'' אמרתי ודמעות ירדו במורד הפנים שלי.

''היא לא יכלה להסתכל עליו אז היא רצתה למסור אותו. אבא שלי והיא רבו על זה, הוא רצה לשמור אותו בגלל שהוא הבן שלהם. הם צעקו אחד על השני, הרבה, וזה נגמר כשאמא שלי עזבה,'' הסברתי לכולם.

''אני מצטער להגיד לך ,אבל, אמא שלך זונה..'' אל אמר טיפה כועס.

''היא באה אליי ואמרה לי שהיא עוזבת... כמובן שצעקתי עליה בגלל שאיזו מין אמא תעזוב את המשפחה שלה בגלל זה? זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה ו הייתי כל כך שמחה מזה שאני לא אצטרך להתמודד איתה יותר,'' הוספתי

''אנחנו כל כך מצטערים זארה,'' ריידל אמרה בעצב. היא חיבקה אותי ולאט לאט עוד ועוד ידיים הצתרפו וזה הסתיים במעין חיבוק קבוצתי, שגרם לי להרגיש הרבה יותר טוב.

''נראה לי שעדיף שנלך לישון עכשיו,'' רוקי אמר והעביר את כף היד שלו בשיער. אני מתה שבנים עושים את זה.

כולנו הסכמנו ועלינו למעלה לחדרים שלנו נכנסתי לחדר החלפתי לפיג'מה ואספתי את השיער לגולגול מבולגן.

באתי להיכנס למיטה ונזכרתי שעוד לא צחצחתי שיניים.

הלכתי למקלחת, פתחתי את הדלת וראיתי את רוס בלי חולצה מצחצח שיניים. ''אממ סליחה,'' אמרתי ובהיתי בקוביות שלו.

''את יכולה לצחצח שיניים אם את רוצה,'' הוא אמר. הנהנתי, לקחתי את מברשת השיניים שלי ושמתי עליה משחה.

דחפתי את המברשת לפה שלי ןהסתכלתי על המראה. רוס חייך אלי ואני חייכתי חזרה. לא יכולתי להוריד את העיניים מהקוביות שלו.

''אוהבת את מה שאת רואה?'' רוס שאל וצחק קצת. חזרתי למציאות וצחקתי בלחץ. הסתובבתי עם הפנים אליו וחבטתי בקוביות שלו עם האגרוף שלי.

''למה עשית את זה?'' הוא שאל אותי בחיוך.
השרירים שלו היו חזקים וקשים אבל רכים באותו זמן, -בקיצור הם היו מושלמים-.
''מגניב הא?" הוא שאל והתחיל לצחוק.

''מרשים,'' אמרתי וקברתי את הפנים בכפות הידיים שלי.

הרגשתי את הידיים שלו על שלי כשהוא הזיז אותם מהפנים שלי. ''זה בסדר,'' הוא אמר עם חיוך קטן. הנהנתי בחיוך ושנינו חזרנו לחדרים שלנו.

זה לא היה מוזר בכלל, נכון?