הזדמנות שנייה?

א ר ב ע - ע ש ר ה // שדה תעופה

נקודת המבט של זארה.

ברגע זה סטורמי ואני היינו בשדה התעופה וחיכינו לריידל, אל, רוקי, ריילנד, רייקר ולרוס שינחתו. ה'נשף' בעוד יומיים, ואני וריידל תכננו ללכת מחר לקנות שמלה.

אני יודעת שזה קצת מאוחר אבל ממש רצינו ללכת לקנות שמלה ביחד.

בעיקרון קוד הלבוש ל'נשף' הוא כזה, הבנות לובשות שמלות והבנים טוקסידו. הם יכולים ללבוש ג'ינס עם חולצה לבנה וג'קט אבל בדרך כלל הם לובשים טוקסידו ועניבה.

"מתי הם נוחתים?" שאלתי בחוסר סבלנות. "עוד בערך 10 דקות," סטורמי אצרה מה שגרם לי להיאנח. סטורמי חייכה והתיישבה בעוד שאני הולכת במעגלים ומוציאה אנרגיות.

הוצאתי את הטלפון חברתי לסמס לבנים. מסתבר שאמה הבריזה לאלכס ו הוא צריך ללכת עם בת דודה שלו. מסכן.

בזמן האחרון אני מרגישה ממש קרובה לג'יי. לא בצורה שאתם חושבים, הוא פשוט כל כך דומה לי במלא דברים.

המחשבות שלי נקטעו על ידי סטורמי שצעקה בהתרגשות.

החזרתי את הטלפון שלי לכיס ובההיתי במבוכה בסטורמי רצה לעבר ריידל והבנים ומחבקת אותם. אני לא יודעת אם הם כועסים, הבן אדם היחיד שאיתה דיברתי היא ריידל.

אבל התגעגעתי אליה כל כך כך שלא יכולתי לעצור בעדי מלרוץ לכיוונה. "זארהה!" ריידל צעקה רוצה לכיווני. "ריידל!" צעקתי ורצתי עד ששתינו התרסקנו אחת בשניה ונפלנו לרצפה מה שגרם לנו לצחוק כמו משוגעות.

עזרנו אחת לשנייה לקום מהרצפה והתחבקנו. "הם כועסים עליי?" שאלתי אותה בשקט. "ברור שלא," היא אמרה כאילו היה מובן מאילו.

התרחקנו והבנים כולם הסתכלו עלי. פחדתי לחבק אותם כי מה אם הם כן כועסים וריידל פשוט לא יודעת??

לפני שהספקתי לחשוב על זה לעומק שתי ידיים עטפו אותי לחיבוק. רייקר.

"את פאקינג הפחדת אותי!" הוא אמר מה שגרם לי לחייך מעט. "מצטערת," התנצלתי לאחר שהוא שיחרר את אחיזתו ממני.

אל ורוקי קפצו עלי, פשוטו כמשמעו. מה שגרם לנו ליפול על הרצפה בחוזקה. כולם פרצו בצחוק חוץ מרוס שאפילו לא שם לב, עומד מאחורי סטורמי.

חיבקתי את ריילנד לכולם בההו בי, כנראה מצפים שאחבק את רוס. הם לא יודעים כלום על מה שקרה.

הסתכלתי על סטורמי שחייכה לעברי והנהנה באיטיות.

התקדמתי כמה צעדים לכיוון רוס והוא פרש את ידיו לצדדים בשבילי. עטפתי את ידיי סביבו וחיבקתי אותו.

איך התגעגעתי לחיבוקים האלה.

הרגשתי שאני הולכת להתמוטט בכל רגע, שיחררתי את אחיזתי מרוס והבזקתי לו חיוך מזויף. התחלנו ללכת לכיוון האוטו אבל כמעט התמוטטתי על רחידל שהלכה סנטימטרים ספורים לידי.

"ואו! הכל בסדר?" היא שאלה ופניה התמלאו בדאגה.

"מה? כע, פשוט קצת חלשה זה הכל," עניתי, לפתע הרגשתי גל חום שלא הפסיק. היא הושיטה לי בקבוק מים, לגמתי ממנו, זה לא במת עזר אבל בכל זאת הודתי לה.

"תודה," אמרתי עם חיוך. "אין שום בעיה," היא השיבה כשהגענו למכונית.

סטורמי נהגה כשרייקר במושב לידה.

ריידל ישבה על ברכיו של אל, רוקי על ריילנד מה שהשאיר אותי על רוס.שוב אני והמזל שלי... לא ממש התיישבתי עליו אלה יותר על הכיסא ועל רוקי שישב מימיני.

למזלי (ציניות) הנסיעה ארכה רק 40 דק'

אפילו לא העזתי להעיף מבט לכיוונו של רוס.

"אז מחר הולכים לקנות שמלה נכון?" ריידל שאלה אותי כדי לשבור את השתיקה. הנהנתי וחייכתי לכיוונה.

"אז.. זארה למה עזבת בכל מקרה?" אל שאל אותי. הרגשתי שרוס נבהל לרגע ושריריו התכווצו בלחץ.

"בגלל ש..." התחלתי אבל לא ממש ידעתי מה להגיד. "היא התקשרה אלי באותו הלילה ודיברנו קצת, היא אמרה שהיא רוצה לגור איתי כדי שלא אשאר לבד. היא חושבת על אחרים יותר מעל עצמה," סטורמי אמרה ובכך הצילה אותי מלענות בכוחות עצמי.

רוס נרגע ואני גם כן. הדבר האחרון שהיא אמרה לא היה שקר דרך אגב.

כולם הנהנו בהבנה. נאנחתי בשקט ונשענתי כשגבי כנגד הכיסא שלפני.

נקודת מבטו של רוס.

היא אפילו לא העזה להסתכל עליי. אני כל כך מצטער על מה שעשיתי.

רציתי להציע לה לבוא איתי לנשף אבל הנחתי שזה לא יהיה רעיון טוב כלל. היא עצמה את עיניה באיטיות, כנראה שהיא ממש עיפה.

דקה עברה ולאט יכולתי לשמוע את נשימותיה הכבדות. פרק היא הייתה הדבר הכי חמוד שאי פעם ראיתי ישן.

עטפתי את ידי סביב המותן שלה וקירבתי אותה אלי ככה שהגב שלה היה כנגד החזה שלי.

כולם היו עסוקים מדי בלדבר מכדי לשים לב בכל מקרה.

היד שלה נשמטה לצד הגוף שלה, לקחתי אותה ושילבתי ביו האצבעות. כל כך התגעגעתי למגע החם שלה.

הלוואי שיכולתי להיות כזה קרוב אליה כל יום.

לפתע היא התהפכה כך שבראש שלה היה שעון על החזה שלי. היד שלה היתה על החזה שלי גם כן. ואני,את ידי, העברתי בשיער הבלונדיני כהה והמבולגן שלה.

וברור שעשיתי את זה בלי שכולם יבחינו.

אני מניח שאמא כבר יודעת מה קרה, עקב זה שכל כמה דקות היא נעצה בי מבט מאיים ומאוכזב.