פרק 11; Third case in UK-part 2(ROBY)

1.2K 162 15
                                    

*מתנצלת מראש על כל טעות- אבדוק את הפרק מחר, או כשיהיה לי זמן פנוי*

חודש אוקטובר עבר במהירות, וכך גם השבוע הראשון של חודש נובמבר.

העניינים עם טום וקִירָן... טוב, אני התחמקתי מהם, כעת הם אלה שמתחמקים ממני.

אולי זה הגיע לי.

אולי הייתי פשוט צריכה לקום ולדבר איתם ביום הראשון בו חיפשו אותי.

כבר עברה בראשי המחשבה המעצבנת שהייתי דרמטית יתר על המידה, אך מיד הזכרתי לעצמי שהם לא ידעו שכל חיי ניסו לקחת ולגעת בדברים שלי.

עם השנים, פתחתי איזשהו רכושניות מאוד גדולה לחפציי האישיים.

בנוסף לכך, זו הייתה התמונה האחרונה שלי שצלמה קלריס אחותי.

אולם, הם לא ידעו- והאשמה הזאת נופלת עליי, כי לא יכולתי לכעוס על כך שעשו מעשה שכזה. הם לא ידעו, כי אני בחרתי שלא לספר להם.

בחרתי לא לספר להם על עברי.

הדבר היחיד המונע ממני לעשות זאת היא הידיעה שאני מכירה את החבורה כחודשיים, בערך, ואני לא יכולה לספר למישהו שאני כמעט ולא מכירה את כל 'סיפור חיי'.

אך מה שכן יכולתי לעשות הוא להסביר להם למה מה שעשו היה לא בסדר, ולא לברוח כמו ילדה קטנה.

טוב, נראה שקארמה היא באמת כלבה.

אני נאנחת, מעבירה שיער אל מאחורי אוזני ומסתכלת מחוץ לחלון על הגשם הכבד שירד.

עם חודש נובמבר, גם באו גשמים בתדירות גבוהה יותר לכן ידעתי שכעת אין אף אחד בחוץ. אולי אנסה לדבר עם הבנים עכשיו.

לא, מה הטעם? ברור לי שגם אם אמצא אותם, הסיכויים שלא יברחו לא ממש לטובתי.

אני מנערת את ראשי, מעברי יד בשיערי בהיסח דעת ונועצת את מבטי בשרשרת שהביאה לי אימי- כשאבא עוד היה בחיים, והיא הייתה פחות או יותר נסבלת. אם הייתה שומעת את דעתי עליה, לא הייתי חיה עכשיו.

אני קופצת מרעש ההודעה מהטלפון שלי.

אם כבר מדברים על המכשפה מהמערב...

אני לוקחת את הטלפון מהשולחן לידי, פותחת את ההודעה.

"אווה,

אני יודעת שהאזכרה נגמרה לא טוב כמו שהתחילה," אני לא יכולה שלא לגלגל את עיניי, כי הרי ברור שהאזכרה לא התחילה טוב. אני ממשיכה לקרוא;

"אבל למרות זאת- הולכת להתקיים תצוגה מאוד חשובה בלונדון, ממש קרוב לאקדמייה, ואני יודעת שמאוד אשמח אם תופיעי.

Fixing The Broken-הוקפאWhere stories live. Discover now