אני לא יודעת מה השעה.
אני לא יודעת כמה זמן עבר בעצם מאז שהזריקו לי את חומר ההרדמה המרגיע לאחר שהותקפתי בחרדה רצינית וכמעט באמת מתתי לאחר החדשות של הרופא אפור-העיניים.
ואני לא יודעת למה לעזאזל אני לא מתה.
מה שאני יודעת, זה שאני בחלום. אולי. 99.9 אחוז מהמוח שלי כמעט בטוח שאני בחלום, בגלל שני דברים עיקריים.
הדבר הראשון זה שאני לא נמצאת בבית החולים, אני נמצאת בבית. משום מה, הוא נראה לי מוכר להחריד. אבל אני לא מצליחה לשים על זה את האצבע בדיוק. משהו בעיצוב הבית, בצורתו, מזכיר לי את הבית של מיילס. הכל מעץ, הרצפה, הקירות, הרהיטים, אך זה לא ביתו של מיילס. הסלון בצד השני של הבית והוא טיפה עתיק יותר, והמטבח קטן והוא בצבע ירוק מנטה בהיר, שמשתלב יפה עם הצבע של העץ הכהה בבית. באוויר עמד ריח של חליטות צמחים ומטהר אוויר בריח לימון. השילוב הזה נעים. הדבר השני הוא שבדיוק ממולי, צעדה האישה היפה ביותר שראיתי מיימי.השיער השחור שלה גלש גלים-גלים על כתפייה, גבה, חמוקייה ועד למותנייה הצרים והמקומרים.
היא לבשה שמלה שחורה מבד קטיפה שצמודה אל קימורייה היפהפיים וגרמה להם להיות יפים אפילו עוד יותר. השמלה השתפלה מטה בצורה מדהימה. היא נעלה נעלי עקב גבוהות מאוד ושחורות בדיוק כמו השמלה, מוחזקות ברגליה עם שתי רצועות אדומות כדם.פניה היו הדבר המדהים ביותר. חוץ מהשמלה, העקבים ושיערה המטריף, פניה היו יפות אף יותר ולא ידעתי איך דבר כזה אפשרי.
עינייה בהקו בכחול כל כך זוהר שאני חושבת שהייתי צריכה לצמצם את עיניי לעומתן, אבל מעוצמת ההלם לגמרי לא יכולתי. היא הייתה מאופרת בקפידה. ריסייה היו גדולות ושחורות, מה שגרם ליופי עינייה לבלוט אף יותר, והיה לה איילינר חתולי שגרם לה להראות סקסית ביותר. שפתייה היו אדומות כדם, וכשהיא חייכה פתאום לעומתי ללא סיבה, התגלה לעיניי הלגמרי רגילות שורת השיניים הלבנות ביותר משראיתי בכל פרסומת למשחת שיניים שאי פעם צפיתי בה.היא הייתה מדהימה ביופייה. אלילה של ממש. אלוהית ועוצרת נשימה. אני בטוחה שכל בן היה משליח את עצמו לרגלייה ומתחנן לעומתה שתיקח אותו.
אלן נ' וונקובר עמדה מולי, אמנדה ג'ו פרקר, הילדה הלגמרי רגילה מהבית הלגמרי רגיל עם הפנים הכי רגילות. ומולה... הפעם באמת הרגשתי הנערה הכי חסרת ערך שקיימת על פני האדמה. או הגלקסיה, או היקום.
משום מה, היה לי גוש בגרון שחנק אותי וכמעט מנע לגמרי מאוויר להכנס לראותיי.
איך מיילס רוצה אותי? תראו אותה. למרות שהיא גדולה ממנו בלפחות 20 שנים, אני בטוחה שזה לא היה מפריע לאף אחד. אף אחד לא יכול לעמוד ביופי בעוצמה כזאת. אז למה הוא כן?
אלן הסתכלה עליי בעינייה הנדירות והחתוליות וחייכה במקצת, חיוך מהודק ללא שיניים.
YOU ARE READING
THE COLD // מושהה
Romance-אפילוג- אני לא יכולה לנשום. זה הדבר הראשון שהרגשתי כשהמים המקפיאים חדרו לי דרך הגוף והקפיאו כל שריר ותא בגופי. אני הולכת למות. מים היו בכל מקום. שרפו לי העיניים מהמלח. הגרון שלי היה מיובש והרגשתי כאילו שיפשפו לי אותו עם נייר זכוכית. הגלים לא נתנו ל...