ציפור גדולה ומגושמת. זה הדבר הראשון שראיתי כאשר הצעקה מקפיאת הדם נשמעה בכל רחבי בית הספר, והייתי בטוחה שאני הולכת להתחרש. עינייה של אלן התקשחו תחת מבטן של הציפור העויינת שחגה מעל ראשינו, ואלן טלטלה את ראשה, שוב. מלמלה כמה מילים, והציפור הכחולה המכוערת עפה הרחק מאיתנו. פערתי את עיניי בתדהמה. מה לעזאזל...
" אני מצטערת, " אלן אמרה, " אני חייבת להתחיל לשלוט ולעשות סדר בציפור הזאת. " המשיכה. " זאת הציפור שלך? " הזדעדעתי. " כן, אֹוצֶ'לו היא ציפור נדירה מאוד... קיימת רק במערב אפריקה. יש רק 3 כאלה בכל העולם. היא נורא... ממושמעת, בדרך כלל. אני לא יודעת מה קרה לו, אבל אני מקווה לגלות בהקדם. " היא הסבירה לי בצורה עיניינית, כשאני מפוקקת את פרקי אצבעותי בעצבנות. " למה היא צווחת כל הזמן? לפני כמה ימים היא כמעט הורידה לי ולראיין את הראש. " מלמלתי, בוחנת את תגובה של אלן. " סוג הציפור הזאת מרגישה כשדברים לא מסתדרים וקורים כראוי. כשהיא שמה לב שיש סכנה באופק, או כשמישהו נמצא במצב פגיעה והיא צווחת כאות אזהרה. אני מקווה שכלום לא קרה עכשיו. " השתנקתי שוב, בולעת רוק. סכנה? מי לעזאזל יכול להיות בסכנ... מיילס. סטפני. ראיין. הנרי. שיט, לעזאזל. " גברת וונקובר, אני נורא מצטערת אבל אני חייבת ללכת, " תפסתי במהירות את התיק שלי, עינייה המבולבלות של אלן בוחנות אותי בקפידה. " לא הספקנו להכיר, שוב, " אמרה אלן, קמה אחרי ומסדרת את בגדייה העוצמתיים. " אני יודעת, אני כל כך מצטערת. " אמרתי, נושכת את שפתי התחתונה מבלי משים. "זה בסדר, אני מקווה שיהיו לנו הזדמנויוות נוספות, " צייצה, מתהלכת לצידי לאורך המדרכה. " אני יכולה לשאול מה דחוף כלכך? אם זה לא חצוף מצידי, כמובן. " אלן שאלה בקול מרגיע. " אה, שום דבר רציני, " מלמלתי, מבטלת את דבריה בנפנוף שתיי ידיי מלפנים. " הכל בסדר, מבטיחה. " המשכתי, נותנת בה את המבט הכי נועז שלי. היא מצמצה לעברי פעמיים והנהנה קלות, נשפתי החוצה את האוויר שלא ידעתי שהחזקתי בריאותיי. שאר ההליכה לכיוון בית הספר הייתה שקטה. נפרדתי מאלן במהירות לשלום וחבשתי את הקסדה לקטנוע החמוד שלי. נסעתי הביתה במהירות אך בזהירות, רואה שהאוטו של סבא וסבתא לא נמצא בחניה בפעם הראשונה מזה שבוע. כשנכנסתי לביתי, ראיתי את סטפני עומדת ומדברת עם אמא שלי. מאחוריה, עמד מיילס עם ראיין. " סטף! " צייצתי בקול גבוהה, " לעזאזל, אמנדה! " סטפני אמרה בהלם, הסתובבה לעברי פעורת עיניים מבוהלות. " איפה היית?!" אמרה בקול נוקשה. " בבית הספר! אמרתי לך, הייתה לי את הפגישה עם אלן! " מיילס הסתיר השתנקות.
" זה לא מעניין עכשיו! פאקינג שיט, " סטפני מלמלה לעצמה, שולחת לעבר אימי מבט מתנצל. " בואי, אמנדה, אנחנו חייבים לדבר, בדחיפות! " סטפני משכה בידיי בחוזקה ועלתה לחדרי, מיילס וראיין משתרכים מאחור. יואו, מה כל כך דחוף?
נכנסנו לחדרי המבולגן להחריד, וסומק פשט בלחיי. חזיות היו על הרצפה בצד ימין בפינת החדר, מכנסיים וחולצות על כיסא השידה. המיטה שלי מבולגנת עוד יותר מבדרך כלל, המצעים עצמם יצאו והתנתקו מן המזרן עצמו. מיילס וראיין פה והחדר שלי נראה כאילו עברה סופת הוריקן היום בבוקר. כולם התעלמו מן הבלאגן וסטף הושיבה אותי בחוזקה על המיטה. " מה לעזאזל קרה? מה כל כך דחוף? " שאלתי שוב, מסתכלת בעיניה הבוערות של סטפני. העברתי את מבטי השואל אל עבר מיילס והוא מצמץ לעברי פעמיים, אך לא אמר מילה. הסטתי את מבטי אל ראיין, ששיערו הבלונדיני היה פרוע קוצים קוצים לכל עבר. הוא גם שמר על זכות השתיקה, למרות שעיניו היו עצובות משום מה. " סטפני, מה קרה? " התחלתי להתעצבן. אלן ואז הציפור, עכשיו סטפני עם עיניים בוערות מבהלה ומיילס וראיין, מיילס בפרצוף מיוסר-משהו וראיין נראה כאילו דרסו לו את האוגרת.
" שמענו מהנרי. "
דממה.
---
יואו אני יודעת זה בין הפרקים הקצרים שהיו פה, אבל רציתי להעלות לכם פרק כבר המון זמן ואין לי זמן! :/ לא נורא, פרק ארוך בקרוב! ולא לשכוח להצביע ולהגיב חח
אגבב איך הלך הצום, למי שצם? :)
YOU ARE READING
THE COLD // מושהה
Storie d'amore-אפילוג- אני לא יכולה לנשום. זה הדבר הראשון שהרגשתי כשהמים המקפיאים חדרו לי דרך הגוף והקפיאו כל שריר ותא בגופי. אני הולכת למות. מים היו בכל מקום. שרפו לי העיניים מהמלח. הגרון שלי היה מיובש והרגשתי כאילו שיפשפו לי אותו עם נייר זכוכית. הגלים לא נתנו ל...
