21

3.3K 261 532
                                    

"בבקשה תעזוב אותי," לואי אמר עם חיוך על פניו, מנסה לארוז את התיק שלו. מנסה.

הארי המשיך לבוא ולבלגן את הבגדים שהוא שם במזוודה וגם לדגדג אותו מידי פעם. שניהם היו נוראיים.

"אני לא עושה כלום," הארי משך בכתפיו בתמימות, מוציא בגדים כדי לסדר מזוודה.

לואי גלגל את עיניו, "שקרן." הוא מלמל, מקפל שוב את הבגדים בפעם האלף. ובדיוק שהוא התחיל לקפל שוב, הוא הרגיש שתי זרועות סביהו, ומרימות אותו.

"הארי!" לואי צווח, מכה את הארי, "תוריד אותי!"

הארי חייך, מסתובב עם לואי בזרועותיו לפני שהם נופלים על המיטה, ממשיך להחזיק אותו, כך שזה נגמר שלואי מעל הארי.

"אתה שמח עכשיו?" לואי שאל בתחמנות, מניח את ידיו מעל הארי, כדי לא לתת לו לזוז, "זה מה שאתה רוצה?"

"כן," הארינאנח, עוצם את עיניו, רק נהנה מהרגע שזרועותיו מסביב ללואי שוב.

"אנחנו בחיים לא הולכים לסיים לארוז אם אתה תשכב פה." הוא הצהיר.

"אנחנו בחיים לא הולכים לסיים לארוז אם אתה תמשיך לבלגן את הבגדים שלך כל הזמן."

"זה היית אתה!" קולו של לואי נהיה גבוה מבדרך כלל. הוא הכה שוב את זרועותיו של הארי, מנסה להשתחרר מאחיזתו.

הארי הניד בראשו, "זה הכל עבודה שלך יקירי." הוא התחיל ללקק את שפתיו, עושה את זה כמה פעמים, מצמיד את שפתיו הרטובות אל צווארו של לואי, גורם לו לצווח די חזק.

לואי ניגב אתההרוק עם הכתף שלו במהירות, "זה דוחה." הוא ניגב עם קצוות הסוודר את צווארו שוב, למקרה שיש עליה עוד רוק.

היום, לואי נכנס אל אווירת הכריסמסים עם סקיני צמוד ולבן, וסוודר של כריסמס שהיה שלו משנה שעברה. הוא היה בצבע ירוק כהה עם אייל ופתיתי שלג עליו.

הארי לעומתו לבש סקיני שחור עם סוודר לבן. ורק בשביל לואי הוא שם כובע סנטה שלואי בחר בשבילו.

"עכשיו תשחרר אותי," לואי תפס בזרועותיו של הארי, ודוחף אותם מהמותניים שלו.

הוא התיישב כך שידיו בצידו של הארי, בכדי להרים את עצמו למעלה שאיכשהו-בדרך די מוזרה-גרם ללואי להניח את התחת שלו בדיוק על המפשעה של הארי.

הארי כיווץ את גבותיו, נשימה חלושה משתחררץ מפיו, תוהה איך זה קרה. הוא הסתכל לצד, רואה שלואי ניגש אל המזוודה שלו, אורז כאילו שום דבר לא קרה. ברור שהוא לא התייחס אל כל הסיטואציה שקרתה לפני כמה שניות. הארי אפילו לא זכר כמה זמן הוא ולואי לא שכבו; הוע הפסיק לספור לא ממזמן, אבל זה משהו כמו חודש.

"זה היום הולדת שלך מחר," הארי הצהיר (מנסה להרחיק את המחשבות החרמניות שרצות בראשו) מתיישב שוב על המיטה.

Amnesia-larry Stylinson//hebrewWhere stories live. Discover now