Amnesia-larry Stylinson//hebrew

epilogue part 2

~לאחר ארבע שנים~

"אוו!" הארי צעק, מניח את ידיו על מצחו, מסתכל על לואי והבת שלהם עם עיניים פקוחות לרווחה.

לואי המה, "תראה את זה, התפוח לא נפל רחוק מהעץ," הוא מעך את פניה של פנלופי, מנשק את הלחיים השמנמנות שלה, "היא אוהבת לפוצץ את הפצעונים שלך גם,"

הארי גנח, מסתכל על הבת שלהם עם עיניים עצובות, "פני את לא יכולה לעשות את זה לפאפא יותר." הוא הניד בראשו, "שדאדי עושה את זה זה מספיק," הוא אמר באיטיות, נועץ בלואי מבט.

ללואי והארי יש שתי בנות יפות.

מכיוון ששניהם לא יכלו להביא ילדיםם לעולם.. מסיבות פיזיולוגיות,

הם בחרו באימוץ.

פנלופה ואחותה לילי היו רק תינוקות בזמן שלואי והארי אימצו אותם, אבל עכשיו פנלופה בת שלוש ולילי בת חמש...

אלוהים, הזמן טס.

בעיקרון, הארי ולואי היו צריכים לאמץ רק את פנלופה, אבל ברגע שהם שמעו שיש לה אחות, הם לא יכלו שלא לאמץ גם אותה; זה יכל להרוס סתם את הקשר שלהן כאחיות, וחוץ מזה, שני ילדים זה נשמע כיף.

וכן, לילי ופנלופה אולי היו מאומצות אבל הם בכל זאת אהבו אותן.

פנלופה ולילי היו הילדות הכי מדהימות בעולם.

היה ביניהם דימיון להארי ולואי, למרות שהם לא הילדות הביולוגיות שלהם.

לדוגמא, לשתיהן היו עיניים כחולות ושיער חום, לפנלופה היה שיער מתולתל, וללילי היה שיער חלק וגומות.

הן היו מושלמות.

רוב הזמן.

שפתה התחתונה של פנלופה התחילה לרעוד, עיניה נעוצות בהארי והיא נראתה כאילו היא הולכת לבכות..

ילדים היו מאוד, מאוד רגשניים.

הארי התחיל להניד בראשו, "לא... אני-"

"פאפא רק צחק, נכון הארי?" לואי נתן להארי מבט.

הארי הנהן במהירות, "רק צוחק," הוא הרגיע את פנלופה, מרים את ידה הקטנה עם שתי אצבעותיו.

"דאדי! סיימתי!" קולה של לילי נשמע בחוזקה בביתם הקטן.

לשלושת המילים האלה הייתה רק כוונה אחת.

לילי סיימה להתקלח והיא צריכה שינגבו אותה.

זה הפך להיות לשגרה קבועה של לואי.

לילי אף פעם לא אהבה שהארי ניגב אותה ללא סיבה, אז לואי נתקע עם לעשות את זה.

לואי נאנח, "אני כבר חוזר," הוא הושיט את פנלופה להארי, נעמד, ומרים את מכנסיו למעלה.

הוא עדיין לא אהב לשים חגורות.

~

"אנחנו הולכים עכשיו למיטה, נכון לילי?" הארי שאל, מכניס את לילי לבפנים.