27

3.3K 291 557
                                    

אין לי כוח לעבור על הפרק תתמודדו
קריאנ נעימה! ♥

"כל כך טוב להיות בבית,"  לואי נאנח, נופל על המיטה שלו ושל הארי, פורס את גופו כמו כוכב ים.

בית.

לואי סוף סוף אומר 'בית' בנוחות.

יומיים אחרי הכריסמס, דברים השתנו, לואי והארי החליטו ללכת משם מוקדם יותר, בהתחשב בהופעה של דה פריי שחלה בערב השנה החדשה, ככה הם העדיפו.

"אני יכול לפוצץ את החצ'קון הזה סוף סוף?" לואי שאל, מניח את ראשו על מרפקיו, שיערו היה מפוזר לכל כיוון אפשרי.

זה היה חמוד.

כל הנסיעה חזרה, לואי שאל בלי זפוף אם הוא יכול לפוצץ את החצ'קון שנמצא על העורף של הארי, אומר ש'הגיע זמנו ללכת.'

הבקשה שלו לא הפתיעה את הארי בכלל.

למרות שלואי איבד את הזיכרון שלו, הוא עדיין עושה דברים כמו שעשה לפני.

כמו למשל, לפוצץ את החצ'קון של הארי.

למרות שבדרך כלל, לואי לא ביקש מהארי לפוצץ אותם, הוא היה עושה את זה בלי הודעה מוקדמת. הוא תמיד היה מהיר ועשה את זה במהירות.

זה כאב.

זה כאב הרבה יותר שהוא התעסק עם הפנים של הארי כך שהארי לא רוצה לחוות את זה שוב.

הארי לא הבין למה לואי היה מן סוג כזה של בן אדם. יש לו קטע עם לפוצץ דברים, במיוחד עם הדברים האלה היו על פניו של הארי.

זה היה מוזר.

"לא. אני לא חושב שאתה צריך לפוצץ אותם בכלל. אתה פשוט צריך לתת להם ללכת בעצמם."

לואי גלגל את עיניו, מתיישב, "בוא לפה," הוא טפח על המרחב בין רגליו.

הארי הניד בראשו, "אני לא נותן לך לגעת בעורף שלי."

"הייתי יכול כבר לסיים אם היית נותן לי לעשות את זה."

"אתה לא יודע כמה כואב." הוא אמר.

לואי צחק, "תפסיק להיות כזה תינוק ובוא לפה." הוא טפח על אותו המקום שוב.

הארי נאנח, מזייף בכי לפהי שהתיישב לפני לואי, גבו מופנה אליו.

לואי חייך, "רק מוודא שאתה לא תלך," הוא ליפף את רגליו מסביב להארי, נצמד אליו יותר.

"תוציא את זה כבר," הארי נאנח, מניח את ידו על קרסוליו של הארי, מעביר את אצבעותיו עליהם.

"זה יקח שנייה," לואי לחש, מניח את ידיו על עורפו של הארי.

הארי כיווץ את עיניו שהוא הרגיש את לואי מוחצות את צווארו.

"או או או" הארי צעק כמה פעמים, מוחץ את קרסוליו של לואי בגלל הכאב שהרגיש.

לואי נשך את שפתיו, "ו... סיימתי," הוא הסתכל על האזור האדום על עורפו של הארי, נושף על זה, "זה הלך ואני שמח," הוא טפח על גבו של הארי, זה לא היה כל כך נורא נכון?"

Amnesia-larry Stylinson//hebrewWhere stories live. Discover now