Amnesia-larry Stylinson//hebrew

Prologue

אז הנה הפרולוג, מקווה שתאהבו, פרק ראשון יעלה ביום שלישי.
קריאה מהנה! ♥

לואי צחק, מחזיק את ברכיו, לא מסוגל אפילו לנשום מרוב צחוק.

"זה אפילו לא מצחיק!" זאין התלונן, עוצר ברמזור שבדיוק התחלף מירוץ לאדום.

בנקודה הזו, לואי צחק כלכך הרבה שהוא לא היה מסוגל להוציא קול מהפה

הסוג הכי טוב של צחוק.

"אתה כלכך רשע." זאין שרברב את שפתיו, מנער את ראשו "אפילו לא מצחיק,"

זאין הצטער שהוא סיפר ללואי את הסיפור המביך שלו מהתיכון. הוא לא רצה לספר, אבל זה נפלט לו.

"אני לא נושם!" לואי בכה מצחוק, מחזיק את בטנו, מנסה להפסיק לצחוק.

זאין גלגל את עיניו, מנער את ראשו שוב ומסתכל החוצה מהחלון.

"או גאד," לואי סוף סוף  דיבר כמו שצריך, מנגב דמעות מעיניו "זו הייתה אחת טובה,"

"שתוק."

לואי צחק שוב, הפעם פחות מבפעם הקודמת, "אתה יכול להוריד אותי בבית שלי ושל הארי?"  הוא שאל, מסתכל על זאין שנהג, מנסה לא לצחוק שוב.

הוא הנהן, "יאפ" מקפיץ את ה'פ'

לואי חייך, נשען כדי להדליק את הרדיו.

"מה אתם עושים הלילה" זאין שאל, מסתכל על לואי.

לואי משך בכתפיו, "אני חושב שערב סרטים, מה אתה עושה הלילה?"

"אני לא בטוח. אני חושב אולי לבקר את ההורים שלי בסוף השבוע הזה. הם מחכים לראות אותי."

לואי פתח את פיו כדי להגיד משהו אבל הטלפון שלו רטט בכיסו.

"זה יכול להיות נחמד" לואי הנהן בראשו, מוציא את הטלפון מכיסו, רואה הודעה חדשה מהארי.

אתה כבר בבית? אני רק יצאתי מהעבודה, עדיין רוצה ערב סרטים?

לואי חייך, מקליד תשובה מהירה.

זאין מחזיר אותי עכשיו. אני תמיד רוצה ערב סרטים :) xx

לואי שלח את ההודעה, מצמיד את ראשו בחזרה שהוא שמע רעש מהטלפון של זאין.

"זה שלך?" לואי שאל, למרות שידע כי זה היה הצלצול של זאין.

זאין הנהן, מתרומם מעט, מושך את הטלפון שלו מכיסו האחורי.

"אנחנו כלכך מקובלים" לואי צחק, מוצא את זה מוזר ששניהם, הוא וזאין, מקבלים הודעות או שיחות באותן הזמן.

זאין גיחך, עונה לשיחה ומצמיד את הטלפון לאוזנו.

"הכל בסדר אמא?" זאין שאל דרך הטלפון.

כמה חמוד.

זאין תמיד היה ילד של אמא.

"אני אומר שכנראה שאני אבוא בסוף השבוע הזה"