22

3.4K 279 282
                                    

אין לי כוח לתייג אבל הפרק מוקדש לשניר נועה אנגל ואושר ♥

"אמא," לואי ילל, מדגיש את המ' השנייה, "הארי לא מפסיק לגעת בי." הוא זמזם, מעיף את היד של הארי ממנו.
לואי והארי ישבו ביחד במושבים האחוריים, בזמן שאמא של לואי נהגה. זו נסיעה של שעתיים, ועברו בינתיים רק עשרים דקות והארי... לא מניח ללואי.

ובכל הכנות לואי אהב את כל תשומת הלב שהוא קיבל ממנו, אבל הוא לא רצה שזה יהיה כזה ברור.

ג'יי חייכה מסתכלת על הבנים דרך המראה. הם התנהגו בדיוק כמו שהם התנהגו שהם היו בתיכון. הארי אמר לה שלואי נהדר ושהוא כבר מרגיש הרבה יותר בנוח ואפילו זוכר איך הם נפגשו. היא לא יכלה להיות שמחה יותר בשבילו ובשביל הארי.

"הארי תפסיק לגעת בבן שלי." היא צחקה.

היא ידעה שעמוק בתוך לואי הוא לא רוצה שהארי יפסיק לגעת בו, הוא רק ניסה להתנהג כאילו הוא לא רוצה את זה.
"אתה התחלת עם זה." הארי אמר, מסתכל על לואי

"אני לא!"

"אתה כן!"

"בנים," ג'יי הרגיעה, צחקוק עוזב את שפתיה.

לואי התנשף, משלב את זרועותיו, ומסתכל מחוץ לחלון, מנסה להתנהג בזלזול אל הארי, עושה פרצוף.

הארי חייך, משחרר את החגורה שלו כדי לשבת קרוב יותר אל לואי, "אל תתעלם ממני עכשיו," הוא ילל, מלפף את זרועותיו מסביב ללואי.

"תעזוב אותי," לואי ניסה להיראות כועס, אבל חיוך שהופיע עת פניו הפריע לזה, "תעזוב אותי עכשיו."

"למה שלא תשחקו איזה משחק של נסיעות?" אמו של לואי הציעה.

בשביל לואי, זה נראה כאילו הכל היה כמו שהיה לפני התאונה.

לואי והוא מתנהגים כמו ילדים. זה היה משהו שהם תמיד היו עושים בגלל שהם תמיד התגרו אחד בשני. במיוחד בזמן החגים, הם תמיד נראו כאילו הם מתרגשים, והציקו אחד לשני.

"שק חבטות," הארי אמר, מכה את זרועו של לואי. "בלי מכות בגב!" קולו הפך להיות גבוה יותר בזמן שהוא כיסה את זרועותיו, פוחד שלואי יכה אותו בחזרה כנקמה.

"הו," לואי הניח את זרועותיו במקום שהארי הכה אותו, "זה לא משחק."

"למה שלא נשחק 'מצא את זה ראשון'?" אמו משכה בכתפיה, מסתכלת במראה עליהם, "אני אגיד סוג של מכונית ומי שימצא אותה ראשון, מנצח," היא הסבירה.

"מה הפרס של המנצח?" הארי תהה.

ג'יי חייכה, "המנצח יקבל..." היא נשכה את שפתיה, מנסה לחשוב על פרס טוב, "לפתוח מתנה בערב," היא אמרה והנהנה.

לואי הסתכל על הארי, מכווץ את גבותיו, "מוכן להפסיד?"

~

"אני לא יכול לראות!" לואי צעק.

Amnesia-larry Stylinson//hebrewWhere stories live. Discover now