תשמעו את השיר הוא מהמם 😍
התעוררתי מההתרגשות של היום הראשון בבית ספר אמיתי ולא שיעורים עלובים בפנימייה או למידה עצמאית. הלכתי לשירותים צחצחתי שיניים ושטפתי פנים. ירדתי למטבח, אנג'לה וזאק ישבו שם, שתו קפה ואכלו עוגה. "היי בוקר טוב מתוקה, איזה יופי שהתעוררת הכנתי לך פנקיקיים לארוחת בוקר מקווה שאת אוהבת". אמרה אנג'לה בחיוך חמים הנהנתי ואמרתי "תודה". התיישבתי ליד השולחן והתחלתי לאכול. "רשמנו אותך לבית הספר "קיאט". הוא נחמד והוא קרוב לכאן מאוד כך שתוכלי ללכת ולחזור ברגל, למרות שבטח נסיע אותך לפעמים אה והוא גם פנימייה אז רק שתדעי" פנה אליי זאק והסביר לי. כבר הזכרתי שאנג'לה וזאק גרים בחור בלוס אנג'לס?
אז אם לא, אני אומרת את זה עכשיו. הם גרים ב-ח-ו-ר. סיימתי לאכול ואנג'לה אמרה "עדיין אין לך בגדים אחידים, אז תלבשי מה שיש לך והיום נלך לקנות כל מה שצריך. ספרים מחברות גם בגדים לא יזיק לך. בקיצור הכל". הנהנתי לעברה. עליתי למעלה ולבשתי שמלה פשוטה ושחורה שצמודה בחלקה העליון ומתרחבת במותניים ומטה. נעלתי את נעלי האולסטאר השחורות והישנות שלי, וירדתי למטה.
"אני מוכנה" אמרתי לאנג'לה וזאק. אנג'לה הסתובבה לעברי והפנים שלה החווירו. "זה מה שאת לובשת?" שאלה. וואו ביג אאוץ' אנג'לה טיפה טקט יעשה לך טוב. הנהנתי במבוכה אולי הבגדים שלי ישנים אבל לא צריך להגיב ככה. "טוב נצטרך לעשות לך חידוש מלתחה יותר ממה שחשבתי" מילמלה אנג'לה. אני היא וזאק נכנסנו למכונית ונסענו לבית הספר החדש שלי. הם הורידו אותי בשער איחלו לי בהצלחה והורו לי לגשת לחדר המנהלת. נכנסתי בשער בית הספר ואיחלתי לשומר בוקר טוב, החצר הייתה מלאה בכל מיני סוגי תלמידים ומלא קבוצות וכאלה. התלמידים לבשו כולם תלבושת אחידה, הבנים לבשו חולצה תכלת מכופתרת עם הסמל של בית הספר, חלקם עם עניבה כתומה-כחולה וחלקם בלי, ועם מכנסיים בצבע שמנת-בז'. והבנות לבשו חולצה אותו הדבר רק שלבנות הייתה חצאית בצבע שמנת-בז'.
כל התלמידים נראו עשירים ומכובדים כאלה. היה בחצר גם קבוצה של ספורטאים כאלה. כשעברתי שמתי לב שמסתכלים עליי כל מיני תלמידים, אולי בגלל שאני תלמידה חדשה ואני לובשת בגדים שונים ובולטים על פני הרקע האחיד. המשכתי מהר בדרכי, אף פעם לא אהבתי להיות מקור לכל צומת הלב הזה, זה תמיד הציק לי ותמיד התרחקתי מזה - עד כמה שהתאפשר לי.
ככול שנכנסתי לבית הספר עמוק יותר ככה הבנתי שאין לי מושג לאן אני הולכת (איזה חדת הבחנה אני) ושכנראה הלכתי לאיבוד או משהו. "אוף" מילמלתי. האזור הזה ריק כך שאין לי מי לשאול. ניסיתי לשחזר את הדרך שעברתי בשביל להגיע לכאן, אבל נראה שבאמת אין לי מושג ואני סתם מסתבכת עוד יותר. איזה בית ספר ענק אלוקים! איך התלמידים מסתדרים כאן? צריך מפה שלמה רק בשביל החצר ועוד שלוש מפות בשביל שאר בית הספר.
YOU ARE READING
The Last Night
Random"מאליה.....מאליה....." שמעתי קול קורא לי. הסתובבתי אבל אין כאן אף אחד. אני לא מבינה איפה אני, אני במעין חלל לבן כזה. זה בטוח חלום. "מאליה הוא לא יפגע בך אין לך מה לדאוג, אז אל תברחי ממנו...." שוב הקול הזה. "מי כאן??" קראתי לחלל האוויר. "ליאן...." ז...
