התעוררתי בבוקר קצת עייפה. לא יודעת למה, יש לי תחושה לא טובה בקשר ליום הזה. קמתי מהמיטה ועשיתי את אירגוני הבוקר שלי, התלבשתי בדקתי הודעות בפלאפון, כמובן שהיו אבל לא ידעתי לקרוא אותן אז הנחתי את הפלאפון בצד. אני מתבאסת מזה שאני לא יודעת לקרוא, כי אני לא יודעת ממי נשלחו ההודעות או מה כתוב בהן. חוץ מזה רק שלושה אנשים יודעים שאני לא יודעת לקרוא ולכתוב, זאק, אנה וג'ון.
אני גם לא מתכוונת להרחיב את מעגל היודעים. לקחתי את התיק מהרצפה והכנסתי לתוכו קצת מחברות, גם ככה כל הספרים שלי בלוקר. לקחתי את הפלאפון וירדתי למטה, זאק הוא זה שהכין לי ארוחת בוקר היום וכריך לבית הספר. הודתי לו והכנסתי את הכריך לתיק. התחלתי לאכול את ארוחת הבוקר, לקחתי גם בקבוק מים וכשסיימתי לאכול זאק הציע שיסיע אותי והסכמתי.
הגענו לבית הספר אחרי כמה דקות של נסיעה ואני פתחתי את החגורה ויצאתי מהדלת. "ביי תודה זאק, שיהיה לך יום טוב" אמרתי לזאק. הוא נסע משם ואני הלכתי לעבר השער.
כשנכנסתי דרך השערה צרחה הבהילה אותי. הסתובבתי וראיתי את בלה "אמלה משוגעת. כמעט עשית לי התקף לב." אמרתי לה בכעס. "זאת הייתה הכוונה" אמרה וקרצה לי. גילגלתי עיניים לעברה והיא צחקה. "בקיצור מה פשר הצרחה?" שאלתי אותה. "היום אני אשלי ואת הולכות לקנות דברים לנשף." אמרה בחיוך, נאנחתי. "אבל אף אחד לא הזמין אותי. אז אולי אני לא אלך?" אמרתי. "נסיון טוב אבל לא עובד עליי. סידרתי לך תוכנית גיבוי אם לא יזמינו אותך, את תלכי עם לוק" אמרה בהחלטיות. אוף לילדה הזאת יש תוכנית ב' לכל דבר. גם אם אני אקרע את השמלה שלי יום לפני הנשף היא תמצא מאיפה להביא לי אחת חדשה.
"רגע. מה זאת אומרת תוכנית גיבויי בשבילי? אתכן כבר הזמינו?" שאלתי מבולבלת. היא הנהנה "אותי הזמין טוד פרסביל מכיתה י'א 3 ואת אשלי הזמין ג'ייק לנון מכיתה י'5" הסבירה לי. "ואיך שאני לא יודעת מזה?" שאלתי נעלבת. "זה קרה היום בבוקר" אמרה במבט מצטער. שלחתי לה מבט כועס והיא הביטה בי בחיוך.
היה צילצול לתחילת שיעור היסטוריה, נכנסנו לכיתה והפעם התיישבתי ליד לוק, ולא ליד ג'ון. המורה נכנסה לכיתה והתחילה ללמד בהתחלה ניסיתי להקשיב אבל אחר כך כבר התחלתי להירדם.
דפיקה על השולחן העירה אותי משנתי "מה? לא ישנתי." אמרתי ברגע שקמתי. "אני בטוחה שלא גברת ג'פרסון, רק למדת עם ראש מונח על השולחן. זו היא דרך לימוד חדשה שלא ידעתי עליה? ללמוד הכל דרך החלומות?" אמרה המורה. "אממממ סליחה?" אמרתי בשאלה. "הו מאליה מה יהיה איתך?" שאלה אמרה בייאוש. "פשוט תשארי ערה ותפתחי את הספר שלך כבר" ציוותה עליי וחזרה לקדמת הכיתה.
גילגלתי עיניים וראיתי את לוק לידי אדום מרוב צחוק. "פשוט תוציא את זה" אמרתי לו והוא שיחרר את צחוקו. הוא לא הפסיק לצחוק עליי החוצפן. לאחר שעתיים מייגעות ומשעממות של היסטוריה היה צלצול להפסקה. נשכבתי על השולחן והשמעתי קולות חניקה. "אני חושבת שאני רואה את האור בקצה המנהרה מתקרב." אמרתי והמחזתי נשיפות מוגזמות.
YOU ARE READING
The Last Night
عشوائي"מאליה.....מאליה....." שמעתי קול קורא לי. הסתובבתי אבל אין כאן אף אחד. אני לא מבינה איפה אני, אני במעין חלל לבן כזה. זה בטוח חלום. "מאליה הוא לא יפגע בך אין לך מה לדאוג, אז אל תברחי ממנו...." שוב הקול הזה. "מי כאן??" קראתי לחלל האוויר. "ליאן...." ז...
